קלנדיה
יום השישי הראשון בחודש הרמדאן
משבוטלו שמונים ושלושה אלף אישורי תפילה יכלו לעבור רק בני גילאי הקצה. גברים מעל 45 וילדים מתחת ל- 12.
הילד והאיש שעל כתפיו הוא יושב ובראשו שיבה עמדו בקריטריונים.
פלסטינים מעטים מתמיד הגיעו למחסום, ומולם היו כוחות ביטחון רבים מתמיד.
מאות בודדות של גברים ניסו להציג את האישור המבוטל כתקף אבל כבר בנקודת הביקורת הראשונה נשלחו בהינף יד לנתיב המגורשים.
פעם ראשונה שמתנדבי הסהר האדום נעדרו ולא היה מי שיתמוך בקשישים ויסיע נכים בכיסאות גלגלים. עמדות חיילים חדשות ומרושתות הוצבו בפתחי הכניסה למתחם הסטרילי והחיילים עמדו בהן כמו היו תרנגולים בלול.
לא היה מגע אדם באדם. רק מגע אדם בתעודה.
נהג אמבולנס סיפר שהוביל לביה"ח ברמאללה שני נערים כבני -14 שהוכו באלות בידי חיילים. "לאחד יש שבר פתוח ברגל. אנחנו קוראים לזה HBS" (= Hit by Soldier) אמר.
ומשהו על התחושות ביום הזה, תמונה בשם עצמה: