קלנדיה
בוקר עמוס בקלנדיה
הגענו לקלנדיה לקראת 5:15. חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. החושך מתחיל להתפוגג וירח מלא שוקע במערב. לא ראינו הפעם קבוצות גדולות של מתפללים. כבר כשהתקרבנו לצד הפלסטיני של המחסום ראינו שהתורים ארוכים ויוצאים אל מחוץ לסככה לתוך החניה. מוכר הבייגלה במקומו הרגיל, וגם הקיוסק כבר פתוח. יש רק שני תורים, ולא שלושה כרגיל. מסתבר שהקרוסלה הימנית מקולקלת, ולכן חסמו אותה. המצב הזה נמשך כבר כמה ימים, והבאים כבר יודעים ועומדים רק בשני תורים. זה כמובן גורם לכך שאותם שני תורים מתארכים עד בלי די. אנשים אמרו לנו שהתור מגיע "עד רמאללה" או "עד אבו מאזן"...
השעה 6 חולפת ולא קורה דבר. איש מכוחותינו אינו נראה באופק. נשים שהגיעו והמתינו ליד השער ההומניטרי התייאשו ופנו להשתלב בתור הרגיל. הממתינים בתור איפשרו להן להשתלב בכניסה למכלאה השמאלית. רק כמה דקות אחרי 6 מגיעה חיילת להחליף את חברתה באקווריום. צלצלנו לברר מדוע לא נפתח השער ההומניטרי, אמרו שבודקים. ב-6:20 לערך הגיעה השוטרת הבלונדינית. כשהיא ראתה שהשער ההומניטרי טרם נפתח ורבים ממתינים לפניו, דיברה בקשר עם מי שדיברה ומייד אח"כ הגיע מאבטח עם מפתח ושניהם ניגשו לפתוח את השער.
יצאנו לקנות כוס תה. התורים גלשו אל החניה, אך לא היו כבר כ"כ ארוכים בשלב זה. כשחזרנו פנימה ראינו שהגיע קצין מהמת"ק וכעת הוא מפעיל את השער ההומניטרי. בסה"כ הסדר נשמר ובסביבות 7 החלו התורים להתקצר.
ב-7:15 התורים כבר לא גולשים מהסככה והמצב סביר. הצטרפנו לתור ולקח לנו כחצי שעה לעבור. "מה אתן עושות כאן?" התפלא אדם שעמד מאחורינו, והציע לנו ללכת לשער ההומניטרי. הסברנו לו מי אנחנו ושאנו בודקות כמה זמן לוקח לעבור. בזמן שהמתנו יחד שוחחנו עימו ועם חבריו ושמענו על הקשיים היומיומיים שהם חווים. נראה שאיבדו תקווה שיום אחד זה ישתנה. אנחנו מצידנו הבהרנו שאנו עדיין מקוות...
בחוץ יש שלטים שהוצבו לאחרונה.
ליד המחסום שלט של משרד הבטחון המודיע על הרחבת המחסום. בכבישים הסמוכים שלטים של עירית ירושלים על הרחבת ופיתוח דרכי הגישה מסביב. מועד הסיום הצפוי – ספטמבר 2018. נראה שגם כאן איש אינו חושב על ביטול המחסום, אך אולי לפחות הוא יותאם לנפח התנועה ולכמות האנשים העוברים מדי בוקר...