דרום הר חברון, מעבר דורא-אל פוואר, סנסנה (מעבר מיתר)
1. מיד עם העליה לכביש 60 מכיוון מעבר מיתר, 2 ג'יפים חונים ליד הפרצות בגדר ששימשו את השב"חים. עכשיו הכל חסום.
2. משטרת תנועה בצד הדרך, מ’ מדווח שקונסים רק פלסטינים או ערבים ישראלים.
3. צומת דורא-אל פוואר: ניכרת עצבנות, חיילים עם נשק דרוך, עוד עמדה מאויישת כ-200 מ’ דרומה לצומת.
4. מ’ מדווח כי הרמדאן הזה קשה יותר מבכל שנה, יש עליית מחירים, וגם שב"חים לא יכולים לצאת להתפרנס. יש עדין דרכים לעבור לישראל אבל העלות למבריחים הרבה יותר גבוהה.
5. הרהור פילוסופי – הרמדאן הוא דווקא הזמן לסליחה ולפתרון סכסוכים....
שיחה עם תאופיק בחורסה:
כמעט כל בוקר ואחה"צ, בשעות הלחץ של הליכה לעבודה / לבית הספר והחזרה הביתה, מעכבים במחסום. אמנם החיילים מתנהגים בסדר אבל זה מטריד. כיוון שהוא מסיע את בנותיו לדורא (משם יש להן הסעה לאוניברסיטה) וילדים אחרים לכיוון נגוהות, יוצא שהוא נבדק יותר מפעם אחת, החיילים כמובן לא זוכרים פנים.
כאשר ג'יפ צבאי עוצר
באיזה מקום, ילדים זורקים אבנים, הוא מנסה להרגיע אותם.
הדיוואן המשפחתי מול החנות כלוא בתוך המתחם של הפילבוקס, בכל פעם שצריכים להשתמש, האנשים מחכים שעות, גם בגשם, עד שיש אישור להיכנס. למשל, סעודות אפטאר ברמדאן, או כאשר נפטרה אישה מהמשפחה, או כשמשפחה מגיעה לבקש את ידה של מישהי מהמשפחה שלהם. הקהל הגדול שמגיע מפחיד את החיילים, והם מצידם מפחידים את הקהל. אין להם סמכות לאשר כניסה לדיוואן. תאופיק דיבר היום עם ראש המת"ק וקיבל הבטחה שיאפשרו להם כניסה.
החיילים בפילבוקס מצויידים במשקפות – האם מציצים לתוך הבתים? גם זה מטריד.
וגם: בכביש העוקף מדרום לפילבוקס ארעו כמה תאונות קטלניות, עד שסידרו שם מעגל תנועה.
לאחרונה הובאו לפילבוקס שקי מלט, לא ברור לאיזו מטרה.
בשעה 11 כבר חוזרים מבתי הספר. מ’ תוהה אם זה בגלל הרמדאן או בגלל שביתת מורים.