בורין (יצהר), בית פוריכּ, זעתרה (צומת תפוח), חבלה, חווארה

13.20 חבלה שקט  חיילים משועממים  כמעט  ולא היו אנשים.

14.00 צומת ג'ת העמדה מאויישת.

14.20 בורין העמדה ליד בית הספר מאויישת.----בדרך  ביקרנו את דוחא  שמסקה  זיתים  בשטח שקרוב לכביש הראשי בבורין, באו לעזרתה  מייאנה מאיטליה ומורסי מהולנד.

מורסי סיפר לנו שביום שבת 4.9, הוא הלך לעזור במסיק.  בשטח שבין בורין לחווארה,  ירדו אליהם נערי הגבעות  מיצהר והתחילו  ליידות עליהם אבנים  ולקלל אותם והפריעו להם בעבודה. הפלסטינים בעלי השטח  ניסו להדוף אותם, בינתיים הגיע ג'יפ  של משמר הגבול ירדו  ממנו שני  שוטרים,  פנו למריאנה ולמורסי וביקשו מהם לעזוב את השטח כי אסור להם להיות שם. מורסי דיבר איתם בשקט ואמר להם שבמקום  להתעלל באנשים יעצרו את הנערים האלה. השוטרים התביישו וניסו לדבר עם המתנחלים שיעזבו את השטח.

14.45 חווארה  המחסום לא היה מאוייש אבל היה פקק נוראי ליד הכיכר.

15.00 בית פוריכ בכניסה לכפר עמד ג'יפ צבאי אנחנו עצרנו  בצד הכביש ממול  כדי לראות מה קורה.  בינתיים הגיעו עוד ארבעה ג'יפים  וטנדר ונכנסו לתוך הכפר.  הג'יפ הראשון נשאר במקום, בינתים  הגיע ג'יפ נוסף ועצר  לפנינו  ירד ממנו חייל, ניגש אלינו ושאל בנימוס אם אנחנו צריכים עזרה. שאלנו מה קורה? למה החיילים  נכנסו לתוך הכפר? הוא אמר שיש צעירים שמתפרעים  זורקים אבנים ושורפים  צמיגים ליד ההתנחלות איתמר  מכיוון הכפר. הוא התחיל לשאול מי אנחנו ומה התפקיד שלנו, ענינו שאנחנו נגד הכיבוש הוא שאל איפה אנחנו גרות אסתי ענתה בהרצליה ואני מטירה להפתעתנו הוא שאל שאלה  מאד מביכה  את אסתי: את לא גרה בשטח כבוש? הרי הרצליה  גם שטח כבוש נכבשה בשנת 48 אז גם את צריכה לעזוב את הבית ולהחזיר אותו לפלסטינים. ולי הוא אמר גם את גרה בתוך כפר פלסטיני כאילו את כובשת. כשעניתי לו שאני ממשפחת פליטים שגורשה מהכפר שלה  ב48 הוא היה בהלם ופתאום הוא מתחיל לשאול שאלות למה עזבנו ומי גירש אותנו  והיתה שיחה ארוכה הוא הגיע למסקנה שכל  מדינת ישראל היא שטח כבוש. הוא ביקש שנעזוב  כי זה מסוכן ,התעקשתי  שאני נכנסת לתוך הכפר לבדוק מה קורה שם. הנהג לא רצה להכנס לתוך הכפר פנימה כי הוא פחד. שאלתי את האנשים  הם פשוט התחילו לצחוק ואמרו שהמרחק שהצעירים צריכים ללכת עד להתנחלות זה ששה ק"מ  וזה גם עליה להר. בינתיים הג'יפים חזרו ועזבו את השטח.

16.40 צומת זעתרה מאויישת.