קלנדיה - אל הלכלוך והאשפה בכל מקום מתווספות עכשיו המסכות המשומשות

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת ומצלמת)
09/09/2020
|
בוקר
אנשים על הגשר והמכוניות שבאות לאסוף אותם מתחת לגשר
ממתינים לאיסוף
ממתינים לאיסוף סביב הככר
צילום מהגשר של האנשים העוברים עליו
התנועה הבאה מקלנדיה דרך מחסום הרכב משתלבת עם הבאים לאסוף עובדים
מתחת לגשר, אשפה בכל מקום
מסכות משומשות זרוקות במעבר
תולים את המסכות המשומשות במעבר
הוסיפו פח וזה לא מספיק, ערימת זבל משמאל
שלט חדש המציע שירותי משרד מול המתק

ירושלים המערבית מתעוררת לאיטה כאשר אני אוספת את חנה בשעה 6. רבע שעה אח"כ בקלנדיה כבר אמצע היום...  הכיכר שלפני המחסום מלאה מכוניות הבאות לאסוף עובדים וביניהן משתלבות המכוניות המגיעות מקלנדיה לאחר שעברו במחסום כלי הרכב. צילמנו מלמטה (ממרחק מה) את גשר הולכי הרגל והאנשים החוצים עליו, ואח"כ צילמנו מהגשר את התנועה סביב הכיכר.

הפלסטינים כנראה לא מאמינים במסכות. לכולם יש מסכות, אך רובן על הסנטר, ביד או בכיס. כשהם נכנסים למתקן המחסום הם חייבים לעטות מסכות, וגם אח"כ בירושלים עצמה. אך כאן, רגע לפני ורגע אחרי שעוברים את המחסום רק בודדים עדיין עוטים את המסכה על הפה ועל האף כנדרש. אז מה עושים עם המסכה כשחוזרים חזרה מירושלים לקלנדיה? המעבר לכיוון זה הוא מקורה בין קרוסלותinfo-icon בהתחלה ובסוף. חלק משליכים את המסכה על הרצפה (למה לא שמו שם פח אשפה? מי יודע???). רבים תולים את המסכות על העמודים שבין הקרוסלות וכך מתקבלת התמונה הסוריאליסטית.

כאשר עברנו לצד הפלסטיני ראינו שבאזור המחסום דווקא הוסיפו פחי אשפה גדולים, שמשמשים כנראה את הרוכלים שמוכרים ירקות ופירות בשעות מאוחרות יותר. אבל אין מספיק פחים, אז הארגזים והאשפה מתגוללים ליד הפחים העולים על גדותיהם.

ידידנו אבו רמזי עומד עם עגלתו בחניון ומוכר בייגלה, ביצים קשות וכדורי פלאפל גדולים. כשאנחנו מתקרבות הוא מרים את המסכה כך שתכסה גם את האף... אנשים שעברו מדברים איתו. אם הבנו נכון היו כאלה שמתחו ביקורת על כך שהוא מדבר עם היהודיות, אבל הוא מסביר להם שאנחנו עוזרות לאנשים ושאנחנו חברות שלו! כמו כן הוא לא שוכח לדרוש בשלומה של נתניה, אותה לא ראה מזמן. הפרנסה קשה ובמיוחד בימי הקורונה. רוב הזמן יושבים בבית וחוששים לצאת. הנכדים שלו שגרים עימו הולכים כעת לבית הספר, אחרי שהיו חודשים רבים בבית (רמדאן, קורונה וחופש גדול גם יחד).

התנועה במחסום זורמת בד"כ. היה רגע שסגרו את הכניסות והחלו להיווצר תורים, אך תיכף אח"כ פתחו והתורים נעלמו. כנראה מנסים לווסת את מספר הנכנסים לתוך המבנה בגלל הקורונה.

הלכנו לקנות כוס תה בקיוסק. על העמדה הסמוכה לו המשמשת בד"כ את החניה נתלה שלט של ראפת פיאלה המציע שירותי משרד לטיפול בעניינים שונים מול המת"ק.

בסביבות שבע נכנסנו למחסום ועברנו תוך מספר דקות ללא עיכובים.

בדרכנו הלוך שמנו לב לכך שניקו את האזור שמדרום לכיכר. לשם שינוי ניקו אפילו מאחורי גדר האבן הנמוכה, עליה אנשים נוהגים לשבת ולשתות ואח"כ להשליך את הכוסות והאשפה מעבר לגדר. בעבר גם כשניקו את המדרכה מעולם לא ראינו שניקו מעבר לגדר. אולי האשפה פשוט עלתה על גדותיה...

בצד השני לעומת זאת הטינופת חוגגת. אולי החלק הצמוד למחסום אינו באחריות העיריה. נכון לעכשיו נראה שאיש לא מנקה שם. ביתן השירותים סגור ולידו מתגוללת אשפה, אפילו חתול שחור מסרב להתקרב...