ג'יוס, עזון

בלילה שבין רביעי לחמישי ה-7.9.17 התפרצו חיילים לביתו של נ' ועצרו את בנו פ' בן העשרים. ס', אשתו של נ', מקבלת התקף אסטמה קשה, נופלת על הרצפה ומובלת לבית חולים, שם היא מקבלת עירוי תוך-ורידי. באותו לילה נעצרו 10 צעירים בגילאים שבין 15 ל-20 . האב חושב שהמעצר בוצע בעקבות פציעתו הקשה של מחמוד קדומי על ידי הצבא. כל העצורים טרם ראו עורך דין. העצורים אינם מקבלים הסבר לעילת מעצרם.

אנו פורקות בגדים וחפצים אצל זהראן בעזון. ביציאה עומדים 3 חיילים (הם לא היו כשנכנסנו) ומבחינות בדוקרן. כמו כן מולנו, על עמוד מאד גבוה מותקנת מצלמה. למען יראו, ייראו. ויצולמו. האח הגדול עוקב.

בשיחה מקדימה אני אומרת לנ' שאנו באות לתת לו חיבוק. והוא עונה: "זה בדיוק מה שאני צריך עכשו. חיבוק".

מגיעות לג'יוס קרוב לשעה 11.00 ובני הבית מקבלים אותנו בשמחה מהולה בעצב עמוק וייאוש. נ' מספר לנו שבסביבות השעה 13.30 הם שומעים דפיקות עזות בדלת וחיילים פורצים לביתם. הם עוברים מחדר לחדר ומחפשים. שואלים על הבן פ', "אותו אנחנו צריכים" הם אומרים. לא מסבירים את עילת "הביקור הלילי", רק מאיצים בו שיזדרז. האבא מבקש מהחיילים שייצאו ויתנו לבנו להתלבש בפרטיות, שלא בנוכחותם. הם
מסרבים ונשארים על עומדם. נ' שלהוותו מנוסה בביקורים כאלה, אומר לבן אחר שלו, "כדאי שגם אתה תתלבש הם עשויים לרצות לקחת גם אותך". (הם לא לקחו). יחד עם פ' הם עצרו בלילה שבין רביעי לחמישי כלומר ב-7.9.17, 10 צעירים מהכפר בגילאים שבין 15 ל-20 .

נ' מספר על אשתו החולה באסטמה קשה, שמרוב בהלה ופחד, היא נפלה על הרצפה בהתקף קשה נוכח הפריצה הלילית ומעצר הבן.משאף, ונטולין, או כל תרופה אחרת אינם יעילים בהתקף כזה. הוא לוקח אותה לבית חולים ורק אחרי עירוי תוך- וורידי, היא מתאוששת והם חוזרים לאחר כמה שעות לביתם שלא חזר לסורו. האם ס', אותה אנו מכירות מזה שנים, מסתובבת בבית עם עיניים כבויות. באין לנו שפה איתה אנו משתמשות בשפה היחידה של בני אדם במקרים כאלו, ומחבקות אותה. נ' אומר לנו: "אתן המשפחה שלי". "בדאגה ובייאוש הגדול שלנו, אתן מקור תקוה שאולי לא הכל אבוד". "אני, שמשנת 2009, כשפגשתי בכן, הפכתי ללוחם למען השלום ודו קיום בין העמים, אינני יודע מה לומר לבני משפחתי". "על מה אני נאבק?" "יש החושבים אותי לטיפש?". אז הוא מוסיף: "אולי התשובה היחידה שאומר לבני משפחתי וחברי בכפר היא שהביקור היום מפיח בי  תקוה שלא הכל אבוד".

תוך ישיבתנו מגיעים יובל ויעל רוט וחברים נוספים מ"בדרך להחלמה". נ' חוזר בהתרגשות ואומר: "אתם המשפחה שלי".

לשאלת הקיטבג "למה" עונה נ' שאין לו תשובה. גם לחיילים לא היתה תשובה. בינתיים בנו פ', כמו 10 העצורים האחרים לא ראו עורך דין והמעצר הוא ל-15 ימים. נ' חושב שהמעצר קשור בפציעתו הקשה של מחמוד קדומי.

מחמוד קדומי
אנחנו הולכות לבקר את הנער הפצוע שנמצא עכשו בכפרו ג'יוס. מאחר והרשות הפסיקה לשלם על אשפוזו, הוא הועבר לבית חולים בקלקיליה. לאחר מספר ימי אשפוז ההורים לוקחים את הנער הביתה. אנחנו חוזרות ומתפעלות מהנער שעיניו קורנות לבואנו. הוא מראה לנו את שתי הרגליים האחת עם צלקות לאורכה והשנייה עם מיכשור כבד ממתכת. פיצי אומרת לאב שהנער עוד ישחק כדורגל. ואנו מהנהנות בתקוה גדולה.

האב מוחמד, אותו אנו מכירות מביקורינו בבית החולים, דובר עברית טובה ומחפש את מירב המילים כדי להודות לנו על בואנו. והעיניים מביעות אסירות טובה.

ואנו, בדרכנו, תוהות האם עדיין נותרה תקוה? או כפי שנ' אומר אולי אנחנו שוטות כמו שחושבים גם עליו.