קלנדיה

סוף טוב, הכל טוב

כשהגענו בשעה 5:30, כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות, והתורים לא חרגו מן המכלאות כי החייל בתוך האקוריום נתן לכל העומדים בתור לעבור כל פעם שפתח את הקרוסלות.  וכך זה נשאר עד שהחייל פשוט נרדם, התארכו התורים, והיה קושי רב להעיר אותו. אולם, ב"פעולה משותפת" שלנו  וקהל הממתינים (ז"א קריאות רמות מצדם ודפיקות עם מטבעות על הסורגים מצדינו), בסוף הצלחנו להעיר אותו ואז החייל עשה את מיטב יכולתו לאזן את המצב בכך ששוב התיר להרבה אנשים לעבור כל פעם שפתח את הקרוסלות. המצב התדרדר שוב אחרי החלפת המשמרת בשעה 6:00, כי לחיילת הייתה בעיה לפתוח את הקרוסלות (לא ידעה איך?) ורק אחרי לקיחת פיקוד ע"י המאבטח התורן נפתרה הבעיה. אחר כך, רוב הבוקר התורים לא חרגו מן הסככה וקצב ההתקדמות בשרוולים היה משביע רצון.

קצינת מת"ק (שלא הכרנו קודם) וחייל שנראה לנו חניך הגיעו בשעה 6:00 ואחרי בדיקת הניירות של הממתנים ליד השער ההומניטרי פתחו אותו בשעה 6:05 וכל פעם שקומץ אנשים התאסף לידו. לזכותם הם המשיכו להפעיל את השער עבור נשים וגברים מבוגרים אפילו כאשר התורים דרך המכלאות התקצרו בהרבה.

אנו הצטרפנו לתור דרך אחת המכלאות החצי-ריקות בשעה 6:50 ויצאנו את המחסום בשעה 7:05.