דרום הר חברון, סוסיא, סנסנה (מעבר מיתר)
החלטנו לבקר את עזאם בסוסיא כדי לראות איך הם שרדו את הסופה שהיתה כמה ימים קודם לכן.
במעבר מיתר החנייה היתה מלאה.
הדרך לסוסיא יפהפיה. הגשם הנביט את כל מה שנזרע ואין שעל אדמה שניתן לעבדו ולא עובד - ״אף שעל״.
אצל עזאם, משפחתו ובעלי החיים אשר אתו שרדו את הסופה בשלום, היה רק הרעש הנוראי של הרוח והפחד שהאוהל יעוף .
עזאם אומר כי החיים באי ודאות הם קשים מאד אבל כדבריו ״חיים מיום ליום״. שר הביטחון ליברמן החליט להעבירם מהמקום אבל עזאם לא יעזוב. ״יש לי כאן חמישים דונם של עצי זית.. הם כמו הילדים שלי. לא עוזב אותם״. הוא נולד במערה שמעבר לכביש והוא לא ילך לשום מקום.
גן המשחקים חשוף וברקע עמודי החשמל שמעבירים חשמל להתנחלות.
בתמונה: מצעד התרנגולות.
המשכנו לבית הספר בסוסיא שהיה ריק עקב החופשה. שני נערים וילדה קטנה ששיחקו שם ראו את התג שלי ואמרו ”Ah, you are good".
אחרי מספר חודשים של ביקורים בדרום הר חברון למדתי שאחד מסימני ההיכר של יישוב פלסטיני הוא דודי המים על הגגות או על מתקנים במקומות שהבית הוא אוהל. גם מבית הספר לא נעדרים מיכלי המים.
