מחסום קלנדיה: שוב ירו באדם חירש!

ביום שני פורסם בתקשורת שחמישה פלסטינים נפגעו בשני אירועי ירי בקלנדיה.

באתי כדי להקשיב לנפגעים ולא להיות מוזנת מדברור הפוגעים.

עד ראייה לירי באדם שהלך בדרך המיועדת לרכבים סיפר:

עוד פעם הם ירו באיש שלא שומע.

הם צעקו לו לא ללכת מכאן אבל הוא איש שלא שומע. הוא נפל וקם והלך והם עוד פעם ירו והוא נפל ולא קם. אז הם לקחו אותו. אני לא יודע אם הוא מת או לא מת.

ולגבי מה שקרה בסמטאות מחנה הפליטים בבוקרו של אותו היום אמר:

הם ירו בבן דוד שלי, ילד בן 15 שהלך לבית הספר, נכנס לו כדור פה, ברגל (הצביע על הירך), הלך לו השריר.

הוא כאחרים סיפרו שמה שהיה שם במחנה הפליטים זה כמו מלחמה, שהיו הרבה יריות ושהארבעה שנפצעו מאושפזים ברמאללה.

מאוחר יותר ראיתי את השלט.

שלט לא מאד בולט ודי חדש.

מה שלא כתוב בו בשלט שהוא כמו נועד לכסות את ערוות היורים זה שמי שנכנס – דמו בראשו.

בדרך חזרה, במחסום, כשהשמש נטתה לשקוע, אם צעירה שהגיעה עם עגלה ובה תינוקת ישנה נאלצה להעיר את ילדתה, לקפל את העגלה ולהשתחל פנימה אל עמדת הבידוק דרך מוטות הקרוסלה. זה לא שאין דלת מיוחדת לעגלות, אבל כדי שזו תיפתח צריך מי מהחיילים ללחוץ על כפתור והם שמאחורי החלונות הממוגנים או לא ראו או לא שמעו או לא רצו לראות ולשמוע.

כשהגעתי אל מול עמדת הבידוק הראשונה לפתע חדלה התנועה.

מול עמדת החיילים עמדה חסרת אונים אישה כבת חמישים שנאלצה לפקודת החיילים להעביר שוב ושוב את חבילותיה מתחת למסוע המגנומטר. משהו באחת משקיות הניילון שלה נראה להם שעל המצלמות חשוד, והשקית העמוסה נסעה הלוך ושוב והלוך ושוב . אחרי שטילפנו לאי-שם צוו על האישה להיכנס (בלי השקית) מבעד לדלת צדדית.

נשארנו עומדים בתור שהלך והתארך, הלך והתעבה, הלך והתפתל.

זה לא שאין יותר עמדות בידוק או לא היו די חיילים. היו. אבל אלו גם אלו לא היו פעילים.

אחרי דקות ארוכות כשאנחנו בחוץ, השקית על המסוע והאישה נעלמה מעינינו, הגיעו שני שוטרים, פתחו את השקית, חיטטו בתכולתה, התייעצו, הוציאו את האישה שהייתה כלואה בחדר צדדי, עברו אל צדו האחר של המחסום ונעלמו מהעין.

רק אז חזרו החיילים לפעול ולבדוק אותנו שחיכינו מאונס בחוץ כמחצית השעה.

• מה היה שם? שאלתי מאבטח קל שיחה שעמד בצדו האחר של המחסום,
• היו לה בשקית סכינים של מטבח, אמר, החזירו לה את השקית ושחררו אותה.