דרום הר חברון, חברון
1. כביש O6, פוסטרים נגד תוכנית טרמפ:
הפוסטר הודבק בין היתר בכניסה למת"ק יהודה. יידעו כל יושבי תבל, ויידע גם כל חייל בצבא הכיבוש לישראל. עם או בלי קשר לזה, לא רחוק משם נראו שני חיילים במדים צועדים בצד הכביש כשהם נושאים דגל ענקי של ישראל, כלומר לא די בדגלים שכאלה על פילבוקסים.
כדי לאזן את הפוסטרים, הנה פוסט של הרבנית הדסה פרומן, המתנחלת מתקוע, העומדת בראש יוזמה יהודית-ערבית
"שורשים / ג'ודור" בצומת גוש עציון, למפגשי דו קיום בין פלסטינים בשטחים לבין מתנחלים בשטחים. את הפוסט שלחה לווצאפ מנהלים של ארגוני שלום בישראל וביקשה תגובות. כשאלה הגיעו, טענה כי זה נכתב כנגד הזרם היותר ימני בהתנחלויות:
סיפוח או ספחת?
האם תביא לנו תכנית הסיפוח ברכה?
האם תיתן הכרה ראויה למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון?
האם תממש את החזון הציוני של עם ישראל השב לארצו ובונה בה היכל לשלום וצדק ואור לשכנינו?
התשובה לכך נעוצה בכוונת המכוון. האם סיפוח של השטח, יביא אותנו להכרה ברורה שאכן השטחים שבידינו הם באחריותנו המלאה, ועלינו לממש עליהם לא רק את בעלותנו אלא גם את אחריותנו כלפי התושבים הפלסטינים ולהתנהל איתם על פי ערכים ראויים.
האם נמשיך להתנהל בעיוורון ובמוסר כפול- מוסר שראוי לנו ומוסר אחר שראוי לשכננו?
זוהי שעת אמת. האם הסיפוח יפתח שלב חדש באותם שטחים שיהיו בשליטתנו ויחייב יחס שוויוני לגר הגר בתוכנו? או שהוא יחזק דפוס, שלצערי הולך ומתחזק, של עריצות מתלהמת ושלטון הכוח.
בהיכרותי את השטח ישנה כאן שעת כושר. ישנה ציפייה ברחוב הפלסטיני לשינוי ושיפור התנאים באותם שטחים שיסופחו.
האם הפלסטינים יזכו לסיפוח הוגן או יהיו כמו ספחת שתלך ותגדל ותעמיק את הקרע?
זוהי שעת מבחן- כיצד ננגן את שירת ארצנו.
עוד לא אבדה תקוותינו. ישנם אנשים רבים בשמאל ובימין שרוצים לממש כאן חזון ציוני ערכי וזוהי הזדמנות להגשים אותו דווקא כעת בסיפוח שהוא לקיחת אחריות אמיתית.
2. הטרמפיאדה ביציאה הצפונית מקרית ארבע. תראו ממה אמור עם ישראל להתרגש, המתנחלים כחברת מופת של חסד ליהודים:
כפי שמספרים לי חבריי הצדיקים, המעילים תמיד נעלמים, כנראה משום שחלק מהטרמפיסטים לא שייכים באופן אורגני לחברת החסד הזאת. ראו הוזהרתן.
3. העיר חברון. מ' מסביר כי הרשות הפלסטינית לא פותחת בתי ספר עד שנת הלימודים הבאה. שקט ושלווה ברחובות, גם החנויות סגורות כי אין תיירים, כלומר אין פרנסה לידידינו. בוקר אנגלי בעיירה סימפטית בטוסקנה.
ליד ביתו אשר בפינת העליה לתל רומיידה, חאג' ראדי אבו עישה בכותונת לבנה ארוכה מספר בגעגועים על הידידות והשותפות העסקית בין אביו ז"ל חאמד אבו עישה לבין שכנו וידידו הטוב יעקוב עזרא, אשר מתועדת ב"ספר חברון": עסקי נחושת, ייצור גבינות, כרם זיתים. ראדי בקשר רצוף עם בנו של יעקוב עזרא, ושניהם מסכימים כי לא טוב מתנהגים מתנחלי תל רומידה היום. ראדי מעיד כי גם בינם לבין עצמם לא טוב, הרבה סכסוכים.
ביציאה מצביע מ' על גבעת המבשר, מצפון לקרית ארבע: בינתים 4 קרוואנים, אבל רואים היטב את הררי אדמת הבניה המשונעים לשם, כדי להפוך את הגבעה להר שטוח למעלה, כמו מצדה, כלומר לבניית שכונה שלמה מישורית שם למעלה.