קלנדיה - יום שישי הרביעי לחודש הרמדאן

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
תמר פליישמן.
08/06/2018
|
בוקר
Photo: 
תמר פליישמן

כשהכל מאורגן ומסודר ונשלט במהודק לשביעות רצונם המלאה והמתרברבת של השולטים,

הנשלטים מה עליהם?

מה עם שביעות רצונם ושאיפתם של הפלסטינים להגיע בימי שישי לחודש הרמדאן לתפילה באל-אקצה?

האמת, שכמה שפחות יותר סדר במקום הזה, יהיו יותר סדקים בחומת ההוראות המבוצרת, יותר קרעים ברשתות הדייגים שצדות בני אדם שלא בקריטריונים והרבה יותר סיכוי לרבים יותר להגשים את המשאלה שלשמה יצאו מהבית.

היו גם כמה אירועים שעלולים היו לפגום בקרוי "הסדר הציבורי", אבל השולטים השתלטו עליהם בנחישות ובאלימות.

שלושה שבחרתי לספר אודותם:

  • על אדם שהוכה ועוכב למשך שעה במקום חבוי מהעין הציבורית, אדם שעוונו היה שכשראה שמגרשים אב ובנו והבחין (כך לעדותו) בדמעות שזלגו על לחיי הילד, אפילו שידע מה עלול לקרות למי ש"מתחצף לחייל" לא הבליג וצעק את דעתו.

החזקנו אותו, בדקנו את התעודה, כשהסתבר שהוא תקין – הוא שוחרר (לעדותו של שוטר מג"ב).

כן, כשלאיש הוחזרה התעודה הוא שוחרר, כלומר- סולק מהמקום. לתפילה באל-אקצה ברמדאן הזה כבר לא יגיע.

  • על קבוצת בחורים שבאה לכניסה בה נבדקים הגברים בשעה 9.00, היו שם אולי 50 בחורים (לעדותה של נציגת האקומנים), אמרו להם להסתלק אבל הם לא עזבו, רצו להגיע לתפילה, החיילים דחפו אותם בכוח והם לא עזבו. התעקשו. אז ירו לעברם החיילים רימוני הלם. נכון שהירי לא ביטל את רצונם להגיע לאל-אקצה אבל גרם להם להתפזר ולעזוב את המקום.
  • על אישה לא צעירה שארבע שוטרות מג"ב גררו אותה מהמתחם הפנימי לעבר פתח היציאה. האישה שסירבה לצאת צעקה ובטשה ברגליה מנסה לעגן את גופה בקרקע. אבל הן, המושכות, שהיו רבות וחזקות ממנה, הרימו אותה, שתיים בידיים, שתיים ברגלים, הניפו באוויר את הגוף המתעוות והשליכו אותו, אותה, אל מחוץ לחסימת המתכת.

בקישור מה שצילם פלסטיני שעמד לידי:

https://twitter.com/i/status/1005079495349587969 

מישהו שפגשתי בשטח הסטרילי שעה וחצי קודם לאירוע, מישהו על אזרחי, מישהו שמהמעט שסיפר על עצמו הסקתי שהוא מכוחות הביטחון, סיפר שהאישה שסובלת ממחלת נפש התפרעה ברחבת אל-אקצה, הורחקה מהעיר העתיקה דרך שער שכם כשהיא ממשיכה להתפרע, משם הוסעה לקלנדיה והוחזרה לכאן, לגדה. עכשיו, הוסיף, מחכים שאבא שלה יבוא וייקח אותה.

בדיעבד ההסבר, הסיפור, מוזר בלשון המעטה.

נכון שאני לא מומחית לבריאות הנפש וכנראה גם איש מהמעורבים בהרחקת האישה ומעצרה אינו כזה, אבל יש לי תמונת סטילס מקרוב של האישה כשהיא עומדת חסרת אונים, הבטתי ארוכות בפניה ובעיניה ולא ראיתי כל אות וסימן למחלה הנ"ל. זאת ועוד, אחרי דקות ספורות בשקט בשקט חזרה האישה ונכנסה למתחם דרך הנתיב שמיועד לנשים, שם זיהו אותה כמי ש"התפרעה" וכלאו אותה בתא מבוטן.

Photo: 
תמר פליישמן