מחסום בית לחם (הצד הישראלי) - יום שישי הראשון של רמדאן

8:45 – 11:15

כרגיל ברמדאן אין אפשרות להגיע ברכב עד למחסום, חניתי באמצע הדרך המובילה לשם.

טור ארוך של אוטובוסים, מחכים להסיע את המתפללים לאל-אקצא.

הרבה מאוד חיילים ובעיקר מג"בניקים, הם שואלים מה מעשיי כאן ואינם יודעים דבר על מחסום ווטש. מעבירים אותם מפה לשם, מ"אזורי הכינוס" שלהם שם אסור לי לעמוד.

זרם דק של פלסטינים, מכל המינים ומכל הגילאים עוברים וממהרים לתפוס מקום באוטובוס.

בצד הזה של המחסום, האווירה רגועה. יש לא מעט ילדים. הדבר היחידי שסוער היא רוח עמוסת חול.

אחרי שנעמדתי במבנה המחסום, ואחר כך בחצר אליה יוצאים הפלסטינים, ובדרך התחומה בגדרות, ומכל מקום נדרשתי להתפנות, נעמדתי קרוב לאוטובוסים ושוחחתי עם האנשים. ילד ואמו מבית לחם, הוא מתרגש ללכת להתפלל באל-אקצא.

3 נערים גילו עניין בתג המדבר על התנגדות לכיבוש ודאגה לזכויות אדם. אני מסבירה קצת, ואחד מהם אומר לי בחיוך גדול "אנחנו נילחם ונזכה לחירות"

 - אלימות אינה מועילה

 - בטח שכן

 - כולם סובלים ומפסידים...

אני קולטת שבמקומו ובגילו הייתי כנראה מדברת כמוהו... "אתה מבית לחם?"

  - לא, אני מסלואן

 - אוי שם יש באמת בלגן גדול

 -כן, בלגן גדול