ראס אבו סביטאן (מחסום הזיתים) - יום שישי הראשון של רמדאן

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נתניה ג', ענת ט' (מדווחת ומצלמת)
08/04/2022
|
בוקר
מחסום הזיתים - אין מבוגר שיעביר אותו את המחסום
מחסום הזיתים - סריקת בגדים ברוגע

הגענו אכולות חששות כבדים מהחמרת המעבר לתפילות בהר הבית. על הגבעה החשופה, הטיחה רוח מדברית חזקה חול בעיניים. במחסום עברו לתפילות כבר מ-4 בבוקר עד סוף תפילת הצהרים. היה צפוף למדי, שקט, ומאורגן מעולה בשני שלבים, ועוד דוכן מסודר ביציאה מהמחסום לקניית כרטיסים לאוטובוס לשער שכם (6 ₪). נכחו בכל מקום הרבה מאוד אנשי ביטחון מכל הסוגים והמינים. בלט לטובה יחס החיילות שסרקו את בגדי הנשים במגנומטר יד – ברוגע, חלק בחיוך. פעם ראשונה במשמרת - חיבקתי חיילת במחסום!

10:00 לא הרשו לנו לעלות למחסום עם האוטו. המג"בניק בתחתית העלייה ביקש אישור ממפקד המחסום להכנסתנו ברגל כצופות ונענה מיד בחיוב. מכאן והלאה קיבלו אותנו בהכלה מלאה, כולל עמידה וגם צילום סמוך לתורי הגברים והנשים בצד הפלסטיני ולחיילים הבודקים מעל מגרש החניה שם. הופתענו לטובה. הכללים היו: מעבר חופשי נשים ולילדים בלוויית הורים (ראינו גם מעל גיל 12 ולא הייתה שום בדיקת קושאנים), גברים מעל 50 בלי היתר, גברים בגילי 40-50 עם היתרי רמדאן מיוחדים.

בשביל הכניסה/יציאה למחסום הוצב דוכן מוסדר של חברת הסעות אוטובוסים ירושלמית, ורמקול נייד הורה ליוצאים מהמחסום לקנות מראש כרטיסים כדי למנוע תורים לעלייה להסעות. היו גברים מבוגרים בלבוש חגיגי וגם זקנים עם כאפיות מסורתיות וגלביות. עברו הרבה נשים וילדים. מעט גברים צעירים (אמרו שרק מגיל 40, אף כי היו שנראו צעירים יותר). כולם כנראה עברו דרך ארוכה ומתישה עד המחסום ורק רצו לעלות מהר לאוטובוסים. לא היו חיוכים בכלל .

אחרי היציאה לצד הפלסטיני הוצבה גדר שחצתה את השביל בין הבאים מירושלים לבין היוצאים לירושלים. במשך כל השעתיים שהיינו הוחזרו מעט מאוד אנשים לכיוון הפלסטיני. הרבה מג"בניקים, שוטרים, חיילים וחיילות ממפ"ש (מתאם הפעולות בשטחים) בדקו ואבטחו שלושה דוכנים שבהם נעשו בדיקות ת"ז ואישורים באמצעות טלפונים סלולריים. מג"בניק אחד ניצב בקצה המגרש הריק מאחורי שורת בטונדות גבוהות. הוא החזיק כל נשק מכוון לעבר מגרש ההסעות שהביאו את האנשים למחסום. בכל מקום גבוה בגבעה שמעל דוכני הבדיקה ראינו ממרחק קבוצות קטנות של חיילים צופים על המתרחש.. התורים עצמם לבידוק בדוכנים היו צפופים, אך לא ארוכים מדי, 2 לנשים וילדים ו-1 לגברים. כולם נראו מודאגים – אחרי שנתיים של צמצום מסיבי של ההיתרים, האם יפוג קסם ההיתר באמצע המסע הנכסף לעיר העתיקה?

אחרי בדיקות ההיתרים, ניגשו העוברים אחד אחד לסריקה גופנית על הבגדים שנערכה לנשים ולגברים בנפרד. החיילות היו נחמדות – רגועות, לעתים מחייכות. אווירה כזאת שררה בכל השעתיים שהיינו שם. בירכנו את העוברים אך לא יזמנו שיחות. החלטנו מראש שלא נוכל ביום כזה לשמוע סיפורים על קשיים ולפתור בעיות הומניטריות שאינן קשורות למעבר. שיחה אחת ניהל איתנו ביולוג מאוניברסיטת אל קודס, שנבדק וחיכה למעבר של אשתו ושתי בנותיו בגיל העשרה. הוא שמח להצטלם צילום משפחתי, ביקש מאשתו ובנותיו ללחוץ לנו ידיים, וסיפר שהקשר עם האקדמיה הישראלית נותק אחרי הסכמי אוסלו, ושלא היה בירושלים זה 3 וחצי שנים. שאלנו שאלות הבהרה גם שניים שלושה חיילים. דווקא המפקדים התעלמו בהפגנתיות, חלק מהפקודים שיתפו מידע. נפרדנו במילות הערכה ואז חיבקתי את החיילת.

חזרנו דרך מבנה המחסום. במסלול ההומניטרי עברו נשים וילדים רק בבדיקת מטענם במסוע, ללא שום בדיקה אחרת מול האשנב. את הגברים בשתי העמדות הסמוכות בדקו דרך האשנב רק ספורדית.

נראה שיש השפעה גדולה למי שמנהל את העניינים בכל מחסום ומחסום. עמדנו בקשר עם רונית שניסתה להיכנס לצד הפלסטיני של מחסום קלנדיה ללא הצלחה, ושמענו ממנה גם שתמר חמקה לשם מול רובים שלופים; ראינו את הדיווח של חנה בר"ג על התנהגות אלימה במחסום בית לחם – לא היה זכר לכל זה במחסום הזיתים.

אינשאללה ההתנהלות במחסום הזיתים תהווה השראה לכל המחסומים לתפילות בשישי הבא – לכל המאמינים בהשראה חיובית ולא רק בהשראה של פיגועים...