קלנדיה - יום שישי הראשון לחודש הרמדאן

ההנהגה הישראלית הרבתה ללהג אודות חופש הפולחן והקלות לרגל חודש הרמדאן.

ביום השישי הראשון לחודש הרמדאן באתי לקלנדיה, חיפשתי את ההקלות וציפיתי לחזות בחופש הפולחן.

חיפשתי ולא מצאתי.

לא היו לא הקלות של גיל ולא הקלות של מגדר.

במקום שאין בו חופש, אין ולא יכול להיות חופש פולחן.

במקום שאין בו זכויות אדם, אין ולא יכול להיות חופש פולחן.

לשלל פריטי החימוש של החיילים נוסף צג הטלפון שהחליף את צג המחשב ובו נבדקו כולם, גברים כנשים, מורשי מעבר או מסורבים, מה שמזכיר את תנועת האגודל מעלה או מטה, לחסד או לשבט של מלכי רומי העתיקה במשחקי הגלדיאטורים.

חמלה או היענות לתחינות אינה בארגז הכלים של החיילים והשוטרים שלא חסו על חולים זקנים ונכים כשפקדו עליהם לשוב לאחור בקול ענייני קר ומנוכר.

באפלה הכללית היה משפט אחד שהאיר את יומי.

מעשה שהיה כך היה:

קצין משועמם ניסה לקשור עמי שיחה באנגלית (בהנחה שאני תיירת) שהתחלפה לעברית. כששמע היכן אני גרה אמר בצהלה: אז את משלנו!

לא, ענה לו נער פלסטיני  שעמד לצדי, נער שאנחנו מיודדים מאז היה ילד רך בשנים, היא לא שלכם, היא שלנו!