קלנדיה - סיור לקבוצת סטודנטים מאנגליה
הגעתי ב05:30 למגרש החניה בצד הישראלי של המחסום. בקושי מצאתי חניה. בית הקפה היה מלא מפה לפה. נכנסתי ודיברתי עם כמה מהיושבים במקום. כולם ציינו שהכל יותר נסבל עכשיו כאשר פתחו את המחסום החדש.
בשעה 06:00 נפגשתי עם הקבוצה. פתחנו במחסום הישן. כאשר המחסום ריק קשה לדמיין את מה שראינו שם שנים על גבי שנים. עשיתי כמיטב יכולתי בעזרת צילומים שבטלפון. בתי השימוש סגורים!
הכניסה למחסום בהחלט יותר סבירה מבעבר, אבל ההרגשה כאשר הולכים במסלולים ה"אין סופיים" קשה. החלק התחתון של המסלול מאבן ומעליו מאין סבכה שמשאירה הרגשה של "כלוב משופר". כל המעברים היו פתוחים והמעבר דרש רק דקות מעטות. אנחנו נדרשנו לחלון. החיילת אפילו חייכה אל הסטודנטים - מי היה מאמין?! כמובן שאת האמת לא רואים במחסום - הקוסמטיקה מסתירה את הכל.
הסטודנטים נמצאים כאן (ברמאללה) במסגרת קורס על סכסוכים לוחמתיים תוך דגש על המזרח התיכון. את מרכז התוכנית אני מכירה כבר מזה שנים אחדות, ובכל פעם שהוא מביא קבוצת סטודנטים ארצה אני פוגשת אותם. השהות של הסטודנטים בארץ מתחלקת לשתים. חצי מהזמן ברמאללה וחצי באוניברסיטת ב"ג בבאר שבע (בענייני הבדואים).
מקלנדיה עברנו לביתי, לארוחת בוקר קלה ולשיחה שנמשכה למעלה משלוש שעות. משטר ההיתרים
והשלכותיו היה הנושא העיקרי של השיחה. כמובן שסיפרתי גם עלינו ועל כל הנושאים בהם אנו מטפלות. היה מפגש מוצלח.