קלנדיה
"כשיש בעיות בעזה, זה כמו בברז שפתוח רק קצת. לפחות חולים יתנו לצאת", הסביר אחד שיודע.
אז הם יצאו מהמתחם הפנימי של המחסום, חמישה עשר בני אדם, חולים ומלוויהם, עלו על רכב ההסעות ונסעו להחלים בבית, בעזה.
הראשון שיצא היה אחמד בן השבע ואמו, "יש לו לוקמיה לאחמד, טיפלו בו בבי"ח אל-נג'אח בנבלוס" סיפרה האם.
וחשבתי על משל הברז וחשבתי על אחמד וגם על הקשישה הכפופה, האחרונה שיצאה, שכל צעד היה לה קשה ומכאיב וגם על האחרים מהיום הזה ומהימים האחרים, שאולי לא יקבלו יותר אישורים לצאת מהרצועה ועל זה שהם עלולים להתווסף לרשימה ארוכה ונוראה של קורבנות אנונימיים.
קרוב לשלוש שעות נמשכה משמרת הצייד של שוטרי מג"ב בפתח המחסום, הם עצרו צעירים לאחר יום עבודה, בדקו תעודות ואישורים ואת חלקם שאלו אם יש להם סכין.
זה די מטומטם לחפש את חסרי האישורים בין השבים, אבל אולי מי שנתן בינה לשכווי נתן גם להם?