קלנדיה - ייאוש בצל קורונה

סגר + קורונה זה קצת כמו התמונות שמשודרות מנתב"ג.

מי שפרנסתם באה להם מהעוברים ושבים אומרים: אין אנשים אז אין פרנסה.

לא רבים באו למחסום, אבל חלק לא מבוטל מאותם לא רבים לא ידעו שסגר ולא שמעו אודות פורים, כל אחד מהם הציג תעודה ואישור מעבר בתוקף ונשלח חזרה.

סיפרו שבהוראת אבו-מאזן כל בתי הספר בגדה נסגרו לחודש, וברצועת עזה,  שמבדילה את עצמה מהגדה, נסגרו מוסדות החינוך לעשרה ימים.

סגור גם מעבר אלנבי. עד מתי? – עד שיפתחו.

בדרך חזרה עוכבתי כי: בעיקרון לישראלים אסור לעבור פה, אמרה החיילת.

אחרי הגיעה אמאני, עובדת בנציגות שוויצריה שברמאללה, שהייתה בדרך לכינוס חשוב בתל-אביב. אמאני הציגה לחיילת ת.ז. + אישור מעבר + הזמנה לכנס. אחרי מבט זריז באסמכתאות הורתה החיילת לאמאני לחזור כלעומת שבאה. למה? – כי סגר.

אמאני נשארה, התעקשה, התווכחה, חצי שעה התריסה, דרשה שיבוא בכיר.

בכיר לא בא, באבטח כן. המאבטח חזר על המשפטים נדושים של: אין מה לעשות... זה לא החלטה שלי... זה המחשב שקובע... אלו ההוראות.

כשאמאני לא השתכנעה טילפן לשוטר שכצפוי גיבה את עמדת החיילת והמאבטח.