קלנדיה
בוקר קשה בקלנדיה, התורים קרסו שלוש פעמים, השער ההומינטרי נסגר מוקדם מדי, אך בכל זאת העומס נגמר יחסית מוקדם
הגענו לקלנדיה לקראת 5:15. על המדרכה ליד החניה קבוצה של פלסטינים שקועה לתפילת הבוקר. הלכנו אל המחסום כדי לעבור ברגל לצד הפלסטיני. עקפנו קבוצת מתפללים ונכנסנו לצד הפלסטיני. את פנינו קיבלו תורים שכבר חרגו אל מעבר לסככה. מוכר הבייגלה כבר כאן, וגם הקיוסק פתוח. עמדות הבידוק היו פתוחות כולן.
מאז שהזיזו מעט שמאלה את מיקום המכלאות, הפתח של המכלאה השמאלית (הקרובה ביותר לאקווריום שבו יושב החייל שבתורנות, אשר פותח את הקרוסלות בקצה המכלאות) הוא כזה שבצד השמאלי שלו הגדר מתחילה יותר בפנים, כך שלמעשה הצד הזה פתוח בתחילתו. כשהסדר נשמר זה מאפשר לנשים להשתלב שם בתור בקלות. אך זה גם מהווה "מקור לפורענות", כי כשהתור מתחיל להתקדם מהר מדי זה מעודד אנשים לנסות להידחף משם וכך התורים קורסים. היום התורים קרסו שלוש פעמים במהלך שהותנו במקום!
בפעם הראשונה קרסו התורים סביב 5:30. למרבה המזל הנגדת מהמת"ק הקדימה להגיע ועוד לפני 6 היא כבר פתחה את השער ההומניטרי. למרבה האכזבה היא גם הקדימה ללכת ובשעה 6:35 נעלמה, ומאז לא פתחו את השער, למרות שהתורים שוב קרסו. מעט אחרי 6 הגיעו מאבטחים ושוטר. בשלב מסויים מישהו ביקש מהשוטר שיפתח לו את השער כי הוא ממהר מאוד לעבודה. כמובן שהשוטר סרב. הוא קרא אל הנדחפים: "תנו לו לעבור, הוא ממהר לעבודה." כמובן שזה לא עזר, אך השוטר פנה אל האיש ואמר לו: "אתה רואה, אמרתי להם..."
למרות הכל התורים התקצרו בשעה מוקדמת יחסית. ב-7 לערך הצטרפנו לתור ועברנו תוך פחות מרבע שעה. כשהיינו כבר לפני עמדות הבידוק שמענו את השוטר קורא אל האנשים שבמכלאות ואומר שהמבוגרים שעוברים ללא היתר נדרשים להמתין עד 8. גם בעמדות הבידוק סרבו להכניס אותם, למרות שכאמור הלחץ כבר ירד.