קלנדיה

צופות: 
תמר פליישמן.
08/01/2017
|
אחה"צ

image001_6.jpg

כל יום ראשון לפנות ערב הנשים, כמו זו שבתמונה, חוזרות מביקורי משפחות בכלא.

נשים עם או בלי ילדים, נשים עם או בלי תינוקות, ולפעמים נשים עם מעט נערים ומעט יותר גברים.

כל יום ראשון, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה. נשים.

הנשים של השבוע הן לא אותן של השבוע שעבר. יש מגבלות ויש קריטריונים של מי מבקר וכמה.

אחמד סיפר שכבר משעה ארבע הנשים בדרך.

בגלל שזה כל כך קשה, אמר, כשהוא ישב בכלא, רק פעם או פעמיים בשנה היו באים לבקר אותו.

אחמד נתפס בתל אביב, נשפט בלוד, קיבל 15 שנה בפנים. פלילי.

אמר שישבו אתו ישראלים ורוסים וערבים ואתיופים. ערבים מהגדה וערבים מישראל.

לפני חודש אחמד השתחרר והוא בן 37.

ואפילו שבפקודת בתי הסוהר כתוב:

"עיקרון מוסכם הוא שעצם מעצרו או מאסרו של אדם, המגבילים את חופש התנועה שלו, אין בהם כדי להגביל זכויות יסוד אחרות שלו, למעט אלו שנשללו ממנו על-פי הוראה מפורשת בדין".

הדברים תקפים לאזרחי ותושבי ישראל. למי שאין זכויות – אין זכויות, אין שליש על התנהגות טובה, אין חופשות במהלך שנות המאסר והם גם לא חוסים תחת כנפי הרשות לשיקום האסיר.

לאחמד שיצא מהכלא בלי שקל על התחת אין אבא חוץ מהאבא הפרטי שלו ללמד אותו על החיים ולהבדיל בין טוב לרע.

כדי להתקיים אחמד מוכר בבסטה קצת תמרים וקצת קלמנטינות, מנסה לחסוך, רוצה להתחתן.