קלנדיה, פלסטינים נחלצים לעזרתנו

הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ חשוך וקר, הכביש רטוב – עדות לכך שבלילה ירד כאן גשם. אנו חונות במקום האחרון שנותר פנוי במגרש החניה. (המגרש החדש, בתשלום, עדיין לא פתוח בשעה זו). בצד הפלסטיני היו 5 עמדות בידוק פתוחות רוב הזמן, אבל התורים הגיעו עד קצה הסככה  ולעתים גם מעבר לכך. מוכר הבייגלה מחזיק בידו את שטיח התפילה ומחפש מקום יבש בסמוך לעגלה שלו, שבו יוכל לפרוס את השטיח ולהתפלל את תפילת הבוקר. בכניסה לסככה ניצב דוכן הפלאפל ובחוץ הקיוסק בדוכן קטן.

ב-5:25 הגיע שוטר וישב בחוץ. לקראת 6 מתחילים להתאסף אנשים ליד השער ההומניטרי. נציג המת"ק הגיע באיחור אופייני והשער נפתח ב-6:15. עם פתיחתו יוצאים הזכאים מהתורים וניגשים לעבור. יצאנו החוצה וקנינו כוס תה כדי להתחמם. הפעם מוחמד, אחיו של אימן, מפעיל את הדוכן ואנו שמחות לראותו.

ב-7:30 לערך התורים התקצרו והצטרפנו לאחד מהם. כשאנו מגיעות סוף סוף לעמדת הבידוק החייל מופתע לראותנו ושואל אם יש לנו טופס ויתור (על זה חותמים ישראלים שנכנסים לאזורי A). אנו מבהירות מי אנחנו וכן שכאן שטח שהוא חלק מירושלים ולא נדרש שום דבר כדי להיכנס אליו. אומרות גם שאנו כאן כל שבוע. החייל טוען שגם הוא כאן הרבה זמן ולא ראה אותנו מעולם. מבקש שנחכה. אנחנו מסכימות כמובן להמתין בצד, אך מבקשות שלא יעכב את הפלסטינים. למרבה המזל החייל שבעמדה הסמוכה כנראה כן שמע עלינו והרגיע אותו, כך שההמתנה היתה קצרה ביותר. בסופו של דבר המעבר לקח חצי שעה.

כשאנו מגיעות לרכב  - הפתעה: הרכב לא נפתח. כנראה בעיה של בטריה בשלט. עוד לפני שהספקנו להביט כה וכה כבר ניגש אלינו בחור צעיר ומציע עזרה. שולף אולר קטן מכיסו, פותח את השלט ומסה להזיז קצת את הבטריה – אולי בעיה של מגעים – אך ללא הואיל. מייד מצטרף עוד אדם לעזרה. הוא מביא שלט אחר, ויחד הם מוציאים את הבטריה ממנו ומעבירים לשלט שלנו. כך יכולנו לפתוח את הדלת ולהניע את הרכב, ואז החלפנו חזרה את הבטריות והודינו להם מקרב ליבנו.