קלנדיה

צופות: 
תמר פליישמן
07/11/2017
|
אחה"צ
מחסום קלנדיה
צילום: 
תמר פליישמן
מחסום קלנדיה
צילום: 
תמר פליישמן

לחכות מחוץ למחסום עם הנהג ממזרח ירושלים שמחכה למחלימים מעזה שמוחזקים בתוך המחסום  עד שיותר להם לצאת, לעלות על רכב ההסעות, להעמיס את המטען הרב שבידיהם, שחלקו ציודם האישי וחלקו מתנות לבני משפחה וחלקו פרטי מזון ובגדים שחסרים כל כך ברצועה, ההמתנה הזאת  והשיחה הזאת מוסיפות ידע על נהלי שיבת האנשים שהשתחררו לפני כמה שעות מאשפוז בבתי החולים והם בדרך לביתם שבעזה ומעניקה עוד פרטים שמצטרפים לפאזל שיוצר תמונת יחס אדנותי ובלתי אנושי של מנגנון הכיבוש לבני האדם הנחותים ביותר במדרג.

המחלימים עצמם שיוצאים בלווי אנשי מת"קinfo-icon חמושים ממעטים בדיבור ורק מציינים את מספר השעות שנאלצו לחכות על ספסלי המתכת הנוקשים.

*

במקום שבו אסור להפגין ומחאה שבדיבור נחשבת כהתחצפות שמעצר לצדה, 

הפתרון זה לצעוק באנונימיות על החומה.

החומה
צילום: 
תמר פליישמן

 

And now for something completely different/Monty Pyton

כשעצרתי אצל ג'אבער לקנות ירקות הרגשתי שהוא מהסס מלספר לי משהו. לא לחצתי.

כשעזבתי ג'אבער יצא אתי. כשהיינו לבד סיפר שמישהו שגר באדם (ההתנחלות) וקוראים לו עילאי, חייב לו הרבה כסף.

"כמה?" שאלתי, "שלוש אלף" אמר וגם שבכל פעם שהוא, ג'אבער מתקשר, העילאי הזה מנתק.

טלפנתי לעילאי מהטלפון שלי, הצגתי את עצמי ושאלתי למה הוא לא מחזיר לחבר שלי את מה שהוא חייב לו, "אני חייב לך משהו?" צעק עילאי, "זה לא לי שאתה חייב", והוא שוב עם ה"אני חייב לך משהו?" ואני בשלי עם ה- "זה לא לי שאתה חייב" ושוב ושוב כנ"ל.

הלא שיחה הזאת נמשכה עד שעילאי אמר: "תשמעי חמודה..." ואני: "חמודה?  - שלא תעז לדבר אלי ככה. לטובתך אני מציעה לך להחזיר את החוב בהקדם", עילאי: "למה? את מייצגת אותו?" "כן, אני מייצגת אותו".

עילאי ניתק.

אחרי לא יותר מ- 10 שניות ג'אבער קיבל שיחת טלפון מעילאי שכבר לא צעק, אלא דיבר ברכות וסגר תנאי תשלום.