קלנדיה
בוקר עמוס בקלנדיה
הגענו לקלנדיה לקראת 5:15. החופש הגדול תם, ולכן שוב חנינו בצד הישראלי ועברנו ברגל לצד הפלסטיני. ליד החניה יש בית קפה עם הרבה שולחנות בפנים ובחוץ. על אף השעה המוקדמת והחשיכה שעדיין שוררת, המקום הומה אדם. סימן שבינתיים המעבר מהיר. ואכן כשהגענו מצאנו שבפנים 5 העמדות כבר פתוחות. הקרוסלה בקצה המכלאה הקרובה לאקווריום היתה פתוחה וכל מי שהגיע עבר מיד. החייל באקווריום איפשר לאנשים להיכנס, בהמשך גם משתים ושלוש הקרוסלות, למרות שבפנים כבר היו תורים ארוכים לפני עמדות הבידוק. רק לקראת חילופי המשמרות בשעה 6 החל לסגור את הקרוסלות ולצמצם את התורים שלפני עמדות הבידוק. זה גרם כמובן להיווצרות תורים בסככה וגם מעבר לה.
לקראת 6 החלו אנשים להמתין ליד השער ההומניטרי. מעט אחרי 6 הגיע קצין מהמת"ק ועימו שוטר. מייד אחריהם הגיעו גם שני מאבטחים. הקצין פתח את השער והעביר את מי שזכאי בכל פעם שהצטברו אנשים לפני השער. מי שאינם זכאים נשלחו לתור הרגיל.
התורים היו ארוכים אך התקדמו בקצב סביר. פגשנו שני בחורים מ"זכויות אדם כחול לבן". מזמן לא ראינו אותם בקלנדיה. אחד מהם אמר לנו שהם הולכים עכשיו יותר למחסום בית לחם. הקיוסק לא נפתח היום. מוכר הבייגלה לא ידע מדוע, וגם הוא (כמונו) הצר על כך שלא ניתן לשתות כוס תה...
ב-6:30 לערך התורים התקצרו והיו כבר בסככה בלבד. ב-6:45, כשהתורים כבר היו רק במכלאות, הצטרפנו לתור. אנשים בתור סיפרו לנו שכל השבוע היה קשה. היום היה עמוס, אך יחסית סביר. כשהמתנו ראינו שב-6:50 לערך הקצין מהמת"ק עזב, לא היה יותר צורך בפתיחת השער ההומניטרי. עברנו תוך פחות מרבע שעה.
בשבוע הבא – עיד אל אדחא (חג הקורבן) ולכן לא נבוא.