בקעת הירדן: מסביב יהום הכיבוש ובפנים המוסיקה מחברת בין אנשים

צופות: 
נורית פופר, רחל אילן ודפנה בנאי (רשמה וצילמה)
07/08/2018
|
בוקר
בקעת הירדן: בורהאן מנגן על טאם טאם
בקעת הירדן: בורהאן מנגן על טאם טאם
צילום: 
Daphne Banai
בקעת הירדן: האורח אנדו ובורהאן המארח מנגנים יחדיו
בקעת הירדן: האורח אנדו ובורהאן המארח מנגנין יחדיו
צילום: 
Daphne Banai

תקציר: כיבוש ומוסיקה; מעצר תושב הבקעה כשב"ח; מחסום תיאסיר  

עברנו את מחסום חמרה ונסענו 5 קילומטר מערבה, לכיוון שכם עד נסריה.דווח לנו כי  שם השתלטו מתנחלים מהתנחלות חמרה, על אדמות של פלסטינים. מעל האדמות אנטנות סלולאריות. רק איתרנו את המקום, נחזור מאוחר יותר לבדוק את האדמות עצמן ולהיווכח אם ההתנחלות שולחת אצבעות חמדניות לעבר העיר שכם.

קבוצת ה- TAO מיפן שפגשנו לפני שנה, נמצאת שוב בארץ במסגרת ה- Earth Caravan. ביום שני נסענו לירושלים וציינו איתם את יום הירושימה- 73 שנה להטלת פצצת האטום, בשירה וריקוד.

היום הם יצאו לסיור בבקעה עם גיא הירשפלד. נפגשנו אצל בורהאן לארוחת צהריים. אחד האנשים, מאוסטריה, הביא תוף טאם-טאם והחל לנגן ומייד אחריו התיישב בורהאן לנגן, ולאחר מכן שלף בורהאן חליל והפליא בנגינות. היה קסם באוויר. לסיום כולם שרו יחד  Free Free Palestine   חלק מהמתנדבים רקדו ולבסוף התחבקו. נשמע קצת נאיבי, ניו איג'י ? אולי. אבל הקבוצה גם עסקה בביקורה בפעילות חשובה למען הפלסטינים.

נפרדנו מהיפנים (לא רק יפנים – היו בקבוצה קנדים, אוסטרים, ספרדים) והלכנו לפגוש את ד' ידידנו. היום היה מעוכב 4 שעות על הכביש בבקעה. הוא מנוע, לא ברור מדוע. מעולם לא עבר עבירה, לא הוא ולא משפחתו. חיילים עצרו אותו בשעות הצהריים מכיוון שהחליטו שבקעת הירדן סופחה לישראל והוא מנוע כניסה לישראל. בתוך ביתו הוא שוהה בלתי חוקי!

על הכביש בין מחסום תיאסיר לתיאסיר עומדים 2 בולדוזרים צבאיים בכניסה לשביל שזה עתה נכבש. כנראה למרת אימון צבאי.

תושבי ירזא קיבלו צווי גירוש זמניים למשך כל הלילה – ב-6.8 ב-9.8 וב-14.8. זה אומר שכל יום עליהם להתפנות מביתם משעה ארבע אחה"צ עד למחרת בשש בבוקר! לאן ילכו הם וילדיהם וזקניהם? ביקרנו את פ' יום לאחר הגירוש והוא סיפר שהם ישבו לצד הכביש הראשי במשך כל הלילה. יש לו חמישה ילדים ושלוש בנות, אבל מרביתם נשואים ולא גרים עמו. הוא איש מבוגר שנאלץ ללון בצידי הכביש. פ' קיבל את פנינו בשמחה, הראה לנו את האוהל שלו ואירח אותנו בחלקת אלוהים הקטנה שלו – ממול לעקבה , מעל מחסום תיאסיר, כשרוח נעימה נושבת. הוא מגדל פרות וכבשים ובשתי חלקות אדמה – זיתים. הוא פלאח, הוא הדגיש, לא בדואי. הוא  הביא רבאב (כינור עם מיתר אחד)  שבנה בעצמו מפח שמן +רגל של מיטה + שיער מזנבו של סוס. כשהוא ניגן לנו שוב, בפעם השנייה באותו יום, גילינו יופי קסום בהשפעת המוסיקה שלא ידענו על קיומה עד כה אצל מכרינו .

18.45 - בדרכנו חזרה חיכתה הפתעה – מחסום תיאסיר שאנו כה רגילים לחלוף על פניו מבלי להניד עפעף היה מאויש. ארבע חיילות ותור קטן שהשתרך לשני הכיוונים . דוקרנים הונחו על הכביש וכל מכונית נבדקה כחמש דקות. זמן ההמתנה, אם כך, היה כ-10 דקות כשכולם רוצים כבר להגיע עם ערב הביתה. נעמדנו בקצה התור. כשהתקרבנו ראינו ששתי החיילות הבודקות, בעלות הסמכות ושיקול הדעת, הן לבנות-אשכנזיות, ואילו משני צידי המחסום הציבו שתי אתיופיות בעמדות שמירה .

לאחר בדיקת תעודות וכמה שאלות סתמיות (מאיפה אתם ? מאיפה בתל אביב?) עברנו ללא כל בעיה.

19.15 – מחסום חמרה לא היה מאויש.