קלנדיה
04:00: במחסום הצטבר כבר תור של כ-200 אנשים אבל רק תחנה אחת פתוחה. טלפון לעוטף פותח כעבור שתי דקות את כל חמש התחנות וזמן המעבר מתקצר מאד. באקווריום יושבים בחורה ובחור - ונראה כי הם נהנים זה מחברתה של זו. שריקה חדה מזרזת אותם לפתוח את הקרוסלות
05:30 מגיעים האורחים. צילמו הרבה והקשיבו רוב קשב. בין האורחים היו שניים שכבר ביקרו בארץ בעבר והכירו את המחסומים. 05:30 (בערך) התייצב השוטר גס הרוח לעבודתו, וסרב לענות על שאלותינו. "אני לא חייב לכם תשובות". אני לתומי חשבתי ששוטרים חייבים תשובות לאזרחים - אך יתכן וחלמתי בשעורי האזרחות....
06:20: החיילת של המת"ק הופיעה כרגיל באיחור. פרט לגישתה המזלזלת והגסה ניתן להגיד לזכותה רק שהיא יודעת ערבית
. היא עומדת מול הפונים, ידיה בכיסים וכל שפת הגוף שלה מזלזלת ומתנשאת. אנחנו לצנינים בעיניה. מה חדש????
התור הולך ומתארך. הקצב סביר . בהתחשב שרמדאן עכשיו ואנשים לא כתמול שלשום היה ראוי לקצר הליכים.
אשה מבוגרת ביקשה עזרה - היא בדרכה לבית חולים עם גבס כבד על היד. "רק בשעה שמונה - לא מענין אותי," אמרה חיילחת המת"ק. גם לנשים אחרות ניתנה אותה תשובה. זמן קצר אחרי זה נעלמה החיילת ויותר לא נפתח המחסום "ההומניטרי". כאשר הסברנו לאורחים את פרוש המחסום "ההומניטרי" התחוללה "סערה" קטנה. נשאלנו מה במחסום הזה "הומניטרי" ולא הצלחנו (כמובן) לתת תשובה.....
אחד העוברים והשבים ניגש אלינו, בחור מזרח ירושלמי, ובעזרת תרגום סיפר את סיפורו.
עוד ועוד מצטרפים לתור, ומפעם לפעם פולחת את האויר שריקה חדה מה שמזרז את פתיחת המחסום.
07:30 עזבנו לארוחת בוקר במלון אמבסדור בירושלים ושיחה שנמשכה עד לשעה 09:00 כאשר האורחים יצאו לסיור במרחב התפר עם פיצי.