יום שישי אחרון לרמדאן בירושלים העתיקה

משמרת יום שישי אחרון לרמדאן בירושלים העתיקה, תפילת הצהרים

שום דבר מלבד כוחות הביטחון העצומים שהסתובבו בצהרי היום כמעט בכל רחוב ברובע המוסלמי לא הכין אותנו למה שקרה אחרי תפילת הערב. עדיין לא מבינות איך המהומות התחילו ומה הייתה העילה של המשטרה לכניסה האלימה להר הבית עצמו, ולמעשה הבלתי נתפס של הטלת רימון עשן בתוך מסגד. האם הייתה כאן תכנית שהופעלה להקצנת המצב?

שער שכם, 12:30  וסיבוב שערים בעתיקה

תנועה ערה של נכנסים לתפילה– מגיעים מאוטובוסים ייעודיים ישר מהמחסומים וברגל מרחבי העיר. רחוב צלאח א דין וכל הרחובות הסמוכים לחומות חסומים לרכב. לפי ההטרלה על חסימות כבישים בכל ירושלים וצפי להפרות סדר בתקשורת ציפינו לבלגן, עומס ומתיחות, אבל רגוע. קצת יותר נשים וילדים, ואפילו מצאנו ילדונת חגיגית שרצתה להצטלם.

בכל  מקום הרבה שוטרים, יס"מ ומשמר הגבול מזוינים היטב. בקרבת שערי הר הבית הם בודקים שרק מוסלמים יעברו וטוב שכך.

הגענו לשער האריות והתקרבנו לשער המוביל אל הר הבית. התפילה נשמעת ברקע וקלייר, שמדברת ערבית על בוריה, מאשרת שהמילים (וגם הטון) אינם מעידים על הסתה (נתון לשיפוט מחמיר כמובן): "המקום הזה שלנו, האדמה שלנו, והלב נפתח לאללה ביום הזה פה." (ראו וידאו קצרצר). פשוט מרגש.

גם מחוץ לשער יש משמר גדול של כוחות ביטחון, ומזל שמצב הרוח משתפר בשוק הצבעוני בדרך לאוטובוסים החונים מול מוזיאון רוקפלר שיסיעו חזרה לקלנדיה. כאן יוכלו להצטייד לערבב. ולקנות מתנות. מסביב לחומות  אין כמעט אנשים.

כשאנו מגיעות בחזרה לשער שכם התפילה הסתיימה ואנשים יוצאים החוצה. רוכלים מתמקמים למשמרת מכירה עד הלילה, ושתי עגלות בייגלה ירושלמי חוסמות את אמפי המדרגות במקום הגדרות שהמשטרה הציבה ופירקה אחרי מחאות ומהומות. כל כך פשוט, עגלות בייגלה במקום מחסומים.