ברטעה-ריחן

צופות: 
לאה ר. אנה נ.ש.
07/05/2018
|
בוקר

06.00 מחסום ברטעה -ריחן

צפיפות שקטה במגרש החניה העליון. קבוצות העובדים מרוכזים פה ושם ממתינים לרכבים הסעה למקומות העבודה. צפיפות שגרתית גם ליד הקיוסק עם הקפה והסיגריה. ברי מזל תפסו מקום ליד השולחן אחרים על ספסלים או על הרצפה, וידי בעלי הקיוסק מלאות עבודה. המראה סוריאליסטי - שני דלפקים לקיוסק - זה הפונה למסלול ההליכה אל הטרמינל ומהעבר השני – הפונה לשטח המחסום. בצד אחד חיילים שותים כוס קפה של הבוקר ובדלפק מולו - פלסטינים.

קצב המעבר רגיל. הקרוסלה החורקת פולטת עוד ועוד  פלסטינים לעבודת היום. חלקם אוחזים בחגורה ומנסים להשחילה אגב הליכה. אחרים מציתים סיגריה. אנו מתעניינות בשלומם. הם עונים ש"הכל טוב"  אנשים צעירים שנולדו לתוך הכיבוש. אם הם פה עכשיו אזי פרנסה - יש. אם כך  "הכל טוב".  למי יש זמן לחשוב על מציאות אחרת, ואם אפשר להמתיק את הבוקר בכוס קפה ועוגה אצל המתנחל, אז ברור לגמרי: "הכל טוב".  האם הם באמת מאמינים שכך? אבל מה זה משנה במה  מאמינים ומה הם חושבים ? מה שברור הוא : הכיבוש ניצח בגדול.

07.00 מחסום חקלאי עאנין

המחסום פתוח  אך רק מעטים עוברים. חיילים עומדים ליד הבטונדות ונשקם מכוון אל הבאים. כ- 15 הולכי רגל ועוד 5 טרקטורים עברו. איש זקן מתווכח עם החיילים בתנועות גוף וידים ומנסה לשדל את החיילים האדישים לטענותיו. הם אינם מבינים ערביתinfo-icon וגם טיעוניו לא בדיוק מעניינים אותם. מה שקובע, שהוא עבר על הנהלים, החצוף: יש עימו ארבע חפיסות סיגריות, רחמנא ליצלן. זאת כמות מסחרית. הוא  מנסה להסביר שאלה מיועדים לאחיו אותו יפגוש במטע, הוא הרי זקן (בן 60) וחולה ואינו מעשן. אנחנו עוקבות אחרי שיח החירשים הזה שבסופו  הוא מוותר ומעביר את החפיסות לאנשהו ויוצא. מגיע  אלינו לתנות את מצוקתו .

שעת סגירת המחסום – ואנחנו עוזבות.

07.10 מחסום טורה שקד

המחסום נפתח באיחור של חצי שעה, ב 07.0. בנוסף, הציבו במקום חיילת מתלמדת שעיכבה את קצב המעבר. איש זועם יוצא מהמחסום - משעה 6.00 בבוקר הוא ממתין ליד הקרוסלה. מספרו  בתור המעבר הוא 6 ורק עכשיו הוא יוצא! למה? למה מעכבים ככה? מי יגיד לאיש הכועס שזמן פלסטיני אינו נחשב. תלמידים ותלמידות מתחילים לעלות. לבוגרים יש מבחן. חוברות הלימוד מגולגלות בידיהם  והם משננים את  החומר. הקטנות  עולות אחריהם, מצחקקות ומנסות להתגרות בנו.