קלנדיה - שישי שלישי לחודש הרמדאן

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
תמר פליישמן
07/04/2023
|
בוקר

הזרעים שמהם גדלה שנאה.

עובדות שאינן בולטות ברגע האמת חודרות ומחלחלות כמו חומצה על אבן, כמו זרעים באדמה תחוחה שבעתיד ינבטו ויעלו פרי שאת תוצאותיו מי יישורנו.

אלו נזרעו בשני האחים, הגדול בן חמש וחצי וצעיר בן השלוש, ילדים שהתכוננו והתרגשו ושמחו לקראת היום הזה בחודש הרמדאן שבו אמם תעטה על גופם את הלבוש המיוחד, החגיגי, לבוש צח ותואם שהוכן לקראת היום הזה, אבל בדרכם לעבר מסגד אל-אקצא שבעיר שמעולם לא דרכה בה רגלם, בתחנת הסלקציה הראשונה שבמחסום קלנדיה נבלמו. באחת התנפצה התקווה על סלע המציאות שמי שאחראי לגורלם אינם הוריהם אלא אנשים זרים במדים שמכוונים כלפיהם רובים

באותה נקודת סלקציה נבלמו הנשים (שבתמונה) שאחרי שגורשו נותרו עוד זמן רב לצד החומה, נשים שהיו מהן שביקשו להצטלם ולספר ואחרות הליטו פניהן שלא ייחשפו. עמדו או ישבו ומיענו לעזוב, חיכו אולי תשתנה רוע הגזירה. אבל הגזירה לא שונתה והן נאלצו לסוב לאחור וללכת כשעלבונן עטוף ביגונן.

אל השער האמור להעביר מיקרים הומניטריים הגיע נכה בכסא גלגלים מובל בידי בנו.

האיש הושיט לעבר החלון בו ישב החייל הבודק את התעודות הנדרשות. הביט החייל בניירות, הביט  בנכה והביט בנער ואמר:

"אתה יכול לעבור, אבל הבן שלך נראה לי מבוגר, הוא לא יכול לעבור פה, שהבן שלך ילך מסביב, לאיפה שעוברים הגברים". אבל האיש שתלוי בבנו ואינו יכול בלעדיו, הגיש  לחייל את הקושאן (=תעודת הלידה) של הבן, "למה אין לא תעודת זיהוי?" שאל החייל, "כי הוא עוד לא בן שש עשרה, רק עוד שלושה חדשים יהיה בן שש עשרה, תראה בקושאן," ענה האב.

"שילך מסביב", פסק החייל.

"בבקשה, בבקשה", התחנן האב,

והחייל בשלו: "אין לי מה לעשות. זהו, שילך מסביב"

ניסיתי גם אני: "תביט עליו, האיש חייב את בנו, הוא לא יכול לטפס על הגשר..." ,  אבל אני ודברי היו בבחינת אוויר לחייל שנחרשו אזניו ונאטמו רגשותיו.

יום השישי השלישי לחודש הרמדאן בקלנדיה היה יום של הרבה עצב והרבה פחד.

בנקודות המפגש בהם נקבצו בשבועיים הקודמים עשרות אלפי בני אדם, ניתן היה לספור עשרות בודדות.

מראות אירועי הלילות האחרונים במסגד אל-אקצא הדהדו בזיכרון הקולקטיבי והיו לאדי פחד בלבבות.

מיעוט המתדפקים על השערים לא גרם לחמושים לרכך לבם, ההיפך הוא הנכון, בכל ניכרה הקפדת ייתר.

שעה לפני סגירת השערים יצאה מאי-שם הוראה להרחיק את כל מי שאינו בעל תפקיד מטעם, את כל הצלמים והכתבים ואת כל נציגי הארגונים הבינלאומיים.

כשחבורת גנרלים הגיעה לסיור במקום והשתבחה בהצלחתם למשטר את המעברים לאל-אקצא, התקרבתי ושאלתי לשם מה הוראת ההרחקה החדשה? מה איום יש בצלמים או בנציגי ארגונים בינלאומיים?

תשובתם  הייתה הפניית הגב ועזיבת המקום.