מחסום בית לחם - יום השישי השלישי של רמדאן
מחסום בית לחם, הצד הפלסטיני והצד הישראלי
9:15 – 10:45
מעולם לא ראינו מחסום כל כך שקט וריק ברמדאן. גם החיילים הופתעו ואמרו שציפו למספר גבוה של מבקשים להתפלל. כל מי ששאלנו הדגיש שלא צומצם מספר האישורים ולא נוספו הגבלות גיל. אנשים פשוט הצביעו ברגליים. כנראה חששו לבוא בגלל המתח, האירועים, האצבע העוד יותר קלה על ההדק בזכות הממונה על המשטרה?
מאות נשים באו. ילדים – פחות מאשר אצבעות שתי הידיים... שום תכונה חגיגית, לא חיוכים, לא בגדי חג.
בצד הישראלי נעמדו בשורה כרגיל אוטובוסים אך הם התמלאו לאיטם מבלי שייווצר תור וצפיפות. ברוב המקומות היו בכל רגע נתון יותר שוטרים מאשר פלסטינים.
לא רצו לתת לנו לעמוד איפה שהתמקמנו בצד הישראלי כי זה היה שטח "סטרילי
", הציעו לנו לעבור לצד הפלסטיני, דרך המחסום ולחזור דרך שער הברזל הגדול שהיה פתוח. עברנו במחסום ונעמדנו בצד הפלסטיני. אותו מצב – יותר שוטרים מאשר פלסטינים. פה ושם סורב מישהו והוחזר לבית לחם.
לא רחוק מאיתנו התמקמו שתי בחורות במדים, חמושות במצלמה מקצועית. הסתבר שהן עובדות עבור ההסברה הישראלית. מעניין איך ניתן לצלם את המחסום, את החסימות, תאי החיפוש, הנשק השלוף ושאר התפאורה כך שיעיד על נאורות הכיבוש... צריך כנראה להרבות בשימוש בטכניקות "ייפוי".
לא היה הרבה מה לעשות והחלטנו לחזור לצד הישראלי. ניסינו לעבור דרך השער הגדול, כפי שאמר לנו הקצין בצד הישראלי אך שני החיילים שעמדו שם לא אפשרו לנו לעבור שם. הם לקחו את תעודות הזהות שלנו, שאלו שאלות, דיברו בטלפון עם מפקד עלום ושלחו אותנו לעבור דרך המחסום. בצד הישראלי, כמו קודם, שקט וטפטוף איטי של פלסטינים. התמונות מעידות על דלות מספרי הבאים.