קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
07/02/2018
|
בוקר

בוקר עמוס בקלנדיה, קריסת תורים מוחלטת

הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ עדיין חשוך. קבוצת מתפללים גדולה ליד החניה וגם בכניסה למחסום. בפנים תורים ארוכים. מוכר הבייגלה כאן וגם מוכר הסיגריות והקיוסק פתוח. הנער מוכר העוגות לא הגיע היום. ניכר שחודשו נורות הניאון בסככה, אך דווקא בקצה הסמוך ליציאה, היכן שעומד מוכר הבייגלה, עדיין אין אור. קבוצות מתפללים גם בתוך הסככה. ניגשים להתפלל וחוזרים למקומם בתור כשסיימו.

כל 5 עמדות הבידוק עבדו וקצב המעבר היה סביר, וגם הכניסו כל פעם די הרבה אנשים. בד"כ איפשרו לנשים להשתלב בתור בכניסה למכלאות. מדי פעם נסגרה אחת העמדות, ובשלב מסויים הודיעו שבאחת העמדות ניתן לעבור רק ללא תיקים ושקיות (כלומר מכונת השיקוף לא תקינה). אבל בסביבות 5:50 התורים קרסו באופן מוחלט. לקח כשעה וחצי (!!!) עד ששוב נוצרו תורים מסודרים. במהלך הזמן מדי פעם החלו להיווצר תורים מסודרים, אך אז כשנפתחו הקרוסלות שוב נוצר לחץ והתורים קרסו לחלוטין, וחוזר חלילה.

למרבה המזל השער ההומניטרי נפתח היום מוקדם. קצת לפני 6 הגיע מאבטח ומבלי לחכות לנציג המת"ק החל להיערך לפתיחת השער. נציג המת"ק הגיע זמן קצר אח"כ והצטרף אליו. השער היה פתוח עד 7:45 לערך.

בינתיים הסתובבנו בסככה וגם יצאנו החוצה. שוחחנו עם אנשים, קנינו תה חם בקיוסק, אליו חזר היום מיודענו איימן, שלאחרונה מפעיל את החניה שעל יד מה שהיה פעם מגרש החניה המסודר של המחסום.

רק לקראת 8 הצטמצמו התורים והצטרפנו לאחד מהם. לקח לנו פחות מחצי שעה לעבור.