מחסומי הצפון, מחסום טורה: זו לא האשפה שלי

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רחל וייצמן (על ההגה), חסידה שפרן (מדווחת)
07/01/2019
|
אחה"צ

נחתנו במחסום החקלאי עאנין בשעה שלוש ורבע, שנועדה להיות שעת הפתיחה למעבר העובדים בחזרה לביתם. השער הקדמי היה פתוח, לא היו חיילים ואיש לא בא עד שלוש ושלושים.

טלפונים למת"ק לא נענו. הנחנו שאנשי עאנין לא יצאו בבוקר לעבודה, מחמת מזג האויר. והיות שלא יצאו, לא היה צורך לבוא ולפתוח את השערים הפנימיים.

לנו שיחק מזלנו ולא ירד גשם. השמש הלכה אתנו וקרצה לנו מבין העננים. 

מחסום טורה-שקד

ראינו מה שכבר ידענו: מכולַת האשפה ריקה, ועוד ידענו שנראה ואכן ראינו את האשפה שנותרה במקומה מסביב למכולה - חמגשיות של החיילים ויריעות פלסטיק בכל מיני צבעים (יש כבר שחורות) . מפקד המחסום מלווה בעוד חייל יצאו לקראתנו. לדעתם הלכלוך שמסביב למכולה הוא עניינם של הפלסטינים, של איזה מועצה פלסטינית מקומית.
כמו בענין גם כאן לא ראינו פלסטינים.

מחסום יעבד דותן
הכביש בעמק דותן פתוח לתנועה. בצד הכביש ראינו שני ג'יפים עם חיילים. במחסום עצמו לא ראינו חיילים והתנועה זרמה בשני הכיוונים באופן חופשי.

מחסום ברטעה-ריחן

נכנסנו למגרש החניה הגדוש. אנשים חוזרים מהעבודה. כועסים. מתלוננים על הבניה החדשה שאינה נוחה וגם, וזו הטענה העיקרית, כשיוצאים מהמתקן אין מחסה מפני הגשם, שחודר גם לתוך המתקן . הם מבקשים להציב בנקודת היציאה סככה באורך 6 מטרים שתשמש מחסה מהגשם. ביקשו שנבוא בבוקר, כשנכנסים למחסום כדי להגיע לעבודה ונראה איך מצטופפים ונרטבים. מי שתיכנן את את המבנה "המקושט" הזה, לא חשב על האפשרות של החורף.