ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רותי תובל
07/01/2018
|
אחה"צ

14:20 מחסום יעבד-דותן

המחסום פתוח לרווחה, אפילו הזרוע שהוצבה לאחרונה בדרך העוקפת - פתוחה היום. מגיע האמר ושלושה חיילים בוגרים ורגועים יורדים ממנו, שואלים למעשי ומציעים לי מאד בנימוס לזוז משם "כי היו הרבה נסיונות פיגוע בדרך הזאת". אחד מהם נשמע לעצתי וכבר נכנס לאתר מחסום ווטש בפייסבוק וחברו אומר לי בחיוך ובחצי קריצה: "שמאלניות עם סמך, הה?" גם הם לא יודעים מי בנה את שרשרת הפילבוקסים בין מחסום ברטעה למחסום יעבד (ספרתי ששה). אגב, עמק-דותן נקרא בפי הפלסטינים "סאהל יעבד".

 

14:40 מחסום ברטעה-ריחן

מגרש החניה בצד הפלסטיני מלא לגמרי. מספרים על כרטיסים מגנטיים שחודשו לאחרונה אך לא תופסים במחסום. מישהו מדווח על ה', מיודענו, שבנעוריו מכר קפה וממתקים כאן בסככה ושהסתבך לאחרונה בקטטה אלימה עם נהג מתחרה. הוא שוחרר למעצר בית לאחר שהושגה סולחה זמנית ולא לפני שמשפחתו שילמה לנפגע 10,000 שקל דמי אישפוז בביה"ח והתחייבה לשלם לו שכר חודשי בכל חודשי החלמתו.

15:10 בחניון העליון, מרחב התפרinfo-icon, מספר לי ת"כ, נהג תושב ברטעה א-שרקיה, בן 27, שכשהגיע למת"ק בסאלם ניגשו אליו שני מג"בניקים דרוזים (כך אמר), שאלו למעשיו שם וכשאמר להם שבא לחדש את הכרטיס המגנטי שלו - החלו פתאם להכותו בידיים ובקתות הרובים. הגיע קצין, דרוזי אף הוא, ולאחר שלחשו משהו על אוזנו - אמר להם בערבית "קסרו" כלומר הכו אותו. הוא אינו יודע את שמותיהם כי התגים עם השמות כתובים בעברית והקצין גם מיהר להסיר את התג שלו ולהכניסו לכיס... אנשים רבים ראו אך לא העזו להתערב כי החיילים נשאו "רימוני רעש". הבטיח למסור פרטים לגבי הזמן המדוייק של האירוע, יום ושעה - אך כנראה התחרט.

15:30 פועלים רבים מתחילים עכשיו להגיע באוטובוסים, במוניות ובמכוניות פרטיות. ירדתי איתם בשרוול עד הקרוסלה הראשונה מתוך השלוש שעליהם לעבור עד לרכבי ההסעה בצד השני. הם עוברים במהירות ובזריזות עם שקי תפוזים, חבילות גדולות, מתנות לילדים

 

15:45 מחסום טורה-שקד

זוג מבוגרים מגיעים מהגדה, פועל חוזר אליה מיום עבודה. מכוניות עוברות כמעט ללא עיכוב. ב-16:15 מגיע טרקטוריסט עם טרמפיסט שיורד ועובר דרך השרוול. שני חיילים מאד צעירים ניגשים לשאול אותי אם אני יודעת שזה שטח צבאי ושאסור לצלם. לא, אני דווקא יודעת שמותר אבל אל דאגה אני מצלמת רק תמונות אמנותיות, הנה: מנעולים, אבן, אשפה... אבל בבקשה אל תעכבו אותם בגללי, אז הם הניחו לי והתפנו סוף סוף להעביר שלוש מכוניות שהגיעו בינתיים. נהג אחד זיכה אותי ב"כל הכבוד" ובארבע וחצי אספתי טרמפיסטית עם שתי שקיות ענקיות ונסענו לאום ריחן.