קלנדיה

צופות: 
ורג'ניה סיון, עינה פרידמן (מדווחת)
06/12/2016
|
בוקר

בוקר מהגיהנום

מחסום קלנדיה איננו בנוי ולא מצויד דיו כדי לכלול את מספר האנשים שמגיעים אליו בבוקר רגיל בדרך לעבודה ולבית ספר, בנוסף לבתי חולים, וכו', וכו'. ולכן המעבר בו הופך לעונש יום-יומי.

הגענו בשעה 5:30. קר. חשוך גם בתוך הסככה (רק 4 מתוך 12 הנורות דולקות). אט-אט גם הספסלים נעלמים, דווקא בתקופה שנותנים לאנשים מבוגרים יותר (בני 55 ובנות 50 ומעלה) לעבור את המחסום בלי התר אבל לא לפני השעה שמונה בבוקר, כך שאלה שלא מכירים  את ההגבלה הזו (ויש לא מעט) מבלים שעות על הספסלים. ועל אף שכל חמש תחנות הבידוק פתוחות, קצב ההתקדמות איטי והתורים מגיעים לשורה הראשונה של מכוניות בחניון.

בשעה 6:50 מגיע שוטר ועולה התקווה שכמו בשבוע שעבר, הוא יקח פיקוד ויתחיל לנהל את העסק. אבל מתברר מהר שהשבוע קבלנו כולנו עונש, כי השוטר הוא מיודענו מן העבר השוטר מ. אמנם, פעם אחת הוא מורה לחיילת ב"אקווריום" מתי לפתוח את הקרוסלות. אבל מיד כשמגיעים שני חיילי מת"קinfo-icon כדי להפעיל את השער ההומנייטרי, מ. פונה לעשות את עבודתם שם, במקומם, כדי למרר את חיי הפלסטינים זה התחביב האהוב עליו.  

לפי נסיונינו, חיילי המת"ק מאומנים היטב להפעיל את השער ההומניטרי ולרוב ממלאים את תפקידם בסדר מופתי. אין צורך בתוספת שוטר ליד השער, במיוחד כאשר כבר יש שני חיילים שמפעילים אותו. ומאידך, אם השוטר עומד על כך שהוא יפעיל את השער, אפשר לתת לחיילינו להמשיך לישון במטותיהם החמות.

 

יש להוסיף שלשוטר מ. יש מוניטין ותיק במחסום. ברגע שהוא מופיע, המתח במקום עולה פלאים ואנשים מאשימים אותו, באוזנינו, כאחראי לכל הצרות במחסום. הבוקר שלושה פלסטיני צרחו עלינו (עלינו!) בזעם ותסכול – מקרה נדיר, צריך לומר – שנים מהם כתוצאה מהתנהגותו של השוטר מ. אילו היינו ציניקניות, היינו אומרות שזכינו למצב הבוקר בגלל שכתבנו במילים חמות על הניהול וביטויי הרצון הטוב כלפי הפלסטינים מטעם מנהלי המחסום ביום שלישי שעבר. מגיע לנו—כולנו, פלסטינים וישראלים -- תזכורת מי אנחנו ואיפה אנו חיים.

הצרחה השלישית באה מפאת תסכול על ההמתנה הארוכה. בשעה 6:15 התורים מגיעים לשורה השניה של מכוניות בחניון, וב-6:25 אנו מתחילות לעקוב אחרי איש שהצטרף לסוף אחד משלושת התורים בחניון. לקח לו 55 דקות עד שעבר את הקרוסלה לתוך  תחנת הבידוק. האם ציינו תיסכול?

בשעה 7:40 הצטרפנו לתור במדרכה מחוץ לסככה. כשנכנסנו לסככה יכולנו לראות שהשער ההומניטרי כבר נסגר..  סך הכל לקח לנו 35 דקות לעבור את המחסום.