עזון, כך הולכים לעבודה, חוזרים או לא חוזרים הביתה: שיגרה בכיבוש

היינו אמורות לצאת הבוקר לשערים החקלאיים. אפילו תיאמנו עם א. שנבוא והוא שמח.
ב 4 וחצי בבוקר ירד גשם חזק ברמת השרון. המשמרת בוטלה. הסתבר שבשטחים לא ירדה טיפה.

במקומה יצאנו אחר הצהרים לאזור עזון. ביציאה מהכפר, או יותר נכון בכניסה לכפר, בשעה 18:30 עמד ג'יפ צבאי ומספר חיילים עצרו את התנועה ובדקו את נוסעי הרכבים הפרטיים.

כדי לחזק את הכתוב הבוקר אצל ג. לוי, נעמדנו לצד הכביש ובהינו בנעשה. שני חיילים נגשו אלינו ושאלו מה לנו? הסברנו ושאלנו מה להם. אמרו שהם בודקים תעודות ובדרך זו מחפשים חשודים ואחרים שרשומים אצלם כדרושים לבדיקה.

המשכנו לעקוב. תור ארוך של מכוניות הצטבר. אחד הנוסעים התבקש לצאת מהמכונית ולעבור בדיקה יותר קפדנית. הם העבירו את הפרטים למי שמעליהם והוא נאלץ לחכות.

ג'יפ נוסף הגיע לאזור והוריד 3 חיילים. אלה יצאו ברגל לכיוון הכביש, ונעלמו מן העין.

אותם חיילים קודמים בקשו מאיתנו לעמוד במקום אחר כדי לא להפריע לתנועה.

שאלנו מה עם הבחור. אמרו הוא עדין בבדיקה.

ראינו את החיילים מכוונים רובים אל מול אנשים ומכוניות.

שני נערים צעירים עברו את המסלול ברגל וניכר בהם פחד מפני החיילים, אך הם לא נעצרו.

נשארנו עוד מספר דקות והבחור לא שוחרר. נסענו וחשבנו מה יעלה בגורלו. איפה יבלה את הלילה.