בקעת הירדן: הריסות באל חמֶה, מחסור במים בחאלת' מכחול

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נורית פופר (צילמה) ודפנה בנאי (מדווחת)
06/10/2016
|
בוקר



הכבשים נותרו בשמש אל חמה הריסות 27.9 (נורית פופר).jpg
אחרי הריסת המבנים והסככות נותרו הכבשים ללא מחסה בשמש היוקדת

אל חַמֶה
תראו אותם , את החבר'ה מתעאיוש, בלתי נלאים, תחת השמש הלוהטת, בהתלהבות, מכשירים את שרידי ההריסות לרגע שיגיע צו ביניים שימנע מצה"ל לחזור ולהרוס שוב את המבנים. הם  מיישרים מוטות ברזל שהתעקמו בהריסות, מחברים את שאריות האוהלים ליריעות גדולות יותר, משטחים ומיישרים את לוחות הפח המעוכים. הנה, כבר יש יריעת צל מעל לראשי הכבשים, לוחות הפח המיושרים נערמים לגובה, ועוד כמה ימים יקום פה כפר חדש לתפארת. בניגוד להריסות קודמות, הפעם  אין פה אווירת נכאים. קשה לפלסטינים מאוד! לא פשוט להצטופף 25 איש באוהל אחד (זה מה שנשאר) וקשה להיות כל היום בשמש היוקדת. אבל יש פה אווירה של עשייה, של התלהבות  ותקווה. והרבה מזה בזכות החברים מתעיוש מירושלים ומתל אביב, שנשארו איתם גם בלילות, כשהצבא בא להפחיד ולהציק (היום כבר לא באו).  בשבת תעיוש יגיעו שוב, יחד עם לוחמים לשלום, קואליציית המים, מחסום ווטש ועוד אירגונים ופלסטינים מהאזור - להביע סולידאריות.


חברי תעיוש בפעולה


בורהאן והטלאים שלו

חאלת' מקחול
ביקרנו את בורהאן - עכשיו עונת ההמלטה ויש לו 12 טלאים בני יומם. לפני שבוע טיפל במסירות בטלה חלש, השכיב אותו על מכנסי הג'ינס שלו בתוך גיגית והשקה אותו חלב כל שעתיים, חששנו שהוא עומד למות, כל כך רע הוא נראה. היום הטלה מקפץ בדיר עם שאר הטלאים וכשבורהאן נכנס כולם רצים לקראתו ונדחקים אל רגליו, סבורים שהוא האמא שלהם.
גג הפח בדיר מלא חורים. לכשירד גשם לא יגן על הצאן. בשנה שעברה ניסה להחליף אותו והצבא הגיע. הרסו בתוך הבית (שפכו סוכר, קמח, גבינות) ואיימו שיהרסו את הבית ואת הדירים אם הוא לא יחזיר את המצב מייד לקדמותו. החזיר. צו הביניים אוסר עליו לשנות משהו במצב הקיים, אבל כמה זמן הוא יכול להמשיך עם הגג הדולף? תעאיוש הציעו לפחות לעזור לו לתקן. גם לאשרף אחיו בעיה דומה, אני מניחה שלכולם יש.

תושבי מקחול הם מנועי מיםinfo-icon. משום כך הם קונים מאיפה שיש (גם במקומות אחרים המים במשורה). בעין שיבלי נגמרו המים ובחודש האחרון בורהאן קנה בברדלה ושילם הרבה כסף למיכלית שתוביל את המים אליו. אבל אין ברירה. לפני שבוע חברת מקורות סגרה את הברז לברדלה ומיכלית המים חזרה ריקה. במשך יותר מיומיים  נותרו תושבי מקחול ובעלי החיים ללא מי שתייה.  המינהל סיפר שהפלסטינים מתחברים לצינור המים בצורה לא חוקית ומזיקים לו. אולי. רק טבעי שיעשו כך מתוך מצוקתם הקשה.

אני מאמינה שבגלל שנת הבצורת יש מחסור במים גם בהתנחלויות, מפלס המים בבריכות השחייה ירד, ובאופן כללי יש פחות ולכן חברת מקורות מזרימה להם מיםinfo-icon על חשבון כפרים פלסטינים שמקבלים ממקורות הקצאות מים, כמו ברדלה. לשם הבהרה : כל המים בבקעה הם של הפלסטינים, במקרה זה הם באים משאיבה בתוך ברדלה, בבארות שעד 1967 (מלחמת ששת הימים) שימשו רק את הפלסטינים !

תושבי מקחול סיפרו שמעבר לחומת העפר והסלעים והשערים (שערי ברזל נעולים) המפרידים שרירותית בינם לבין מרכז הגדה, יש מים. הם יכולים להביא מים מכפר עטוף הנמצא כ-3 ק"מ מערבה. אבל שער גוכיה, שמפריד בינם לבין עטוף וטאמון, סגור ונעול כבר 3 שנים. תשובת המינהל האזרחיinfo-icon: זהו שטח אש ולעיתים מתקיימים בו אימונים. לטובת הפלסטינים  איננו פותחים את השער. שלא ייפגעו. בערבית אומרים: כזבין* – כי הרי בעת שמתקיימים האימונים השער נשאר פתוח רצוף שבוע ויותר, לפעמים אפילו 3 שבועות, כדי לאפשר לחיילים  ולטנקים מעבר חופשי, וזה הזמן היחיד בו הפלסטינים כן עוברים לגדה באופן חופשי.
--------------------------------
*שקרנים