בקעת הירדן: חלוקת מזון לנזקקים

צופות: 
6.8.20, רחל אפק, שרון גמזו, נאוה טולדנו (אורחת) ודפנה בנאי
06/08/2020
|
בוקר

המסע הנוכחי עמד בסימן תקלות  אין ספור, ובכל זאת הצלחנו להביא מזון ועזרה נוספת ל-16 משפחות של קהילות רועים.

המכונית של עומר התקלקלה לפני הנסיעה וגייסנו את רחל במקומו. המכונית של שרון התקלקלה במהלך חלוקת המזון, ונאלצנו לחזור על עקבותינו. נתקענו בפקק של למעלה משעה בעלייה לירושלים והגענו מאוחר, כך שבעצם רק לקחנו את המזון הממוין ונסענו. שוב הבאנו ירקות שונים: מלפפונים, עגבניות, סלק, כרוב, בצל, קישואים, תפוחי אדמה. חצילים, פלפלים אדומים ועוד.

חילקנו ל-16 משפחות בקהילות שונות: מפאתי עין אל בידה בצפון, לאל בורג' ליד חמאם אל מאליח ועד אל מכסר שליד מחסום חמרה.

המקום הראשון היה עין רשאש במרכז הגדה ליד דומא, אך לא מצאנו אנשים. לא היה ברור אם נסעו לכפר השכן לכמה שעות או עזבו לתקופה ארוכה יותר, כי הצאן היה במכלאות.

לאחר מכן נסענו לאל פארסיה, כדי לתעד את השתלטות נערים על הגבעה הגובלת באוהלים של קהילת הרועים. 8 נערים שתלו עצי זית בראש הגבעה ועתה מורידים צינור מיםinfo-icon על צלע ההר, דבר שמעיד על כך שבכוונתם לשתול עצים עד לאהלים ממש. תומר (בן 17) ירד אלינו וסיפר שזה פרויקט הנוער של התנחלות מחולה. תושבי אל פארסיה לא נמצאים שם כרגע  – בגלל שמדינת ישראל גוזלת את כל מימי הבקעה למען המתנחלים, הרועים הצמאים לא עומדים במחירי הבאת מים ממקומות אחרים ועוברים לטובאס למשך חודשי הקיץ הלוהטים

כמה מילים על המקור של האוכל הטרי, הירקות והפירות. ביוזמה בשם "באות לשוק" בשוק הסיטונאי בירושלים, מחלקים לנזקקים את שאריות המזון של אותו יום. המטרה היא אקולוגית – למנוע בזבוז של מזון ולעזור למשפחות נזקקות, לעיתים על סף רעב.  מנהלת את המבצע בנועם וברגישות וביעילות בתוך הכאוס של משאיות ומלגזות, בחורה בשם דניאלה והמצרכים מגיעים באמצעות מתנדבים לנזקקים במזרח ירושלים, בשכונות החרדיות ובשטחים. הכל בהתנדבות. מרגש עד דמעות לראות את הצעירים, יהודים וערבים, נערים בסיכון וחרדים -  מתגייסים למיין את הירקות האכילים מתוך ערימה של ג'יפה ולהביא לאלה שהכי זקוקים להם, לאלה שהמדינה לא סופרת אותם.

ראו סירטון על המבצע המופלא הזה :

 https://www.youtube.com/watch?v=XZsSLAawFbo

ב-9.00 בלילה עוד הבאנו לראס אל אחמר כמות גדולה של מזון. המשפחה הראשונה היתה המומה ושאלה "מה נעשה עם כל כך הרבה אוכל?" אמרנו תנו מחר לשכנים. כשהבאנו לעוד משפחה,  צצו בני המשפחה הראשונה מתוך החשיכה בידיהם ארגזי ירקות, הם הביאו לשכנים שלהם...
רק ב-9.30 עזבנו. הדרך הביתה היתה מהירה, הכבישים היו ריקים.