קלנדיה

קלנדיה, יום ראשון 06 באוגוסט 2017, בוקר

05:20 שלושה תורים מתארכים עד לקצה מגרש החניה.  במגרש החניה, ערמות של חומרי בניה אך אין אף סימן לפעילות בניה. החיילת באקווריום פותחת את הקרוסלות לעתים קרובות, אך מתירה רק למעט ממתינים לעבור בכל פעם. לעומת זאת, המחליפה שלה ב6 בבוקר נותנת לקבוצות גדולות לעבור בכל פעם. שתיהן הכריזו מדי פעם שהתחנה הראשונה מתוך החמש פתוחה אך ורק לאלה שאין להם תיקים. כנראה שמכונת הבידוק בתחנה זו אינה תקינה שוב.

התורים נותרו ארוכים. מספר פעמים, היו התחלות של ריבים בכניסה לשרוול הקרוב ביותר לאקווריום, אך אנשים (בעיקר המבוגרים יותר) הרגיעו את העניינים.

ב-06:02 שומר ושתי קצינות מת"ק הגיעו ומיד פתחו את השער ההומניטרי והמשיכו לפתוח אותו לסירוגין. אך הרבה אנשים הצטופפו בשער. רובם מבוגרים שנאמר להם לחכות עד לשעה 8. איננו יודעות מתי בדיוק צוות המת"ק עזב, אך ב-8 עדיין היה קהל רב שהמתין לפני השער. הייתה קבוצה מאורגנת של צעירים עם מדריכיהם מטייבה, בדרך לסיור באוטובוס שכלל את חיפה. נאמר להם לחכות ל8.

אך ב-8 השוטרת, שהגיעה מוקדם יותר עם חייל, הודיעה שהשער ההומניטרי סגור, וכולם - פרט לנכה בכיסא גלגלים- הופנו לתורים הרגילים. כולם היו מתוסכלים מהחלטה זו. שומר אחד אמר לאישה אחת לפחות, להמתין בשער עד שהלחץ בתחנות הבידוק (שאכן היה כבד) יפחת, והממתינים היו מבולבלים לגבי מה באמת קורה.

ההמתנה אפשרה לנו לנהל שיחה מעניינת עם אישה מרמאללה, שספרה לנו על קורות משפחתה מיפו לאחר הנכבה. למרות שהיא עצמה נולדה ברמאללה, היא מגעגעת לים, והייתה בדרכה להנות מיום על שפת הים בחיפה. ספרנו למספר נשים שהתעניינו על מחסום ווטש והאתר שלנו.

ב-08:20 התורים היו קצרים מספיק (הוכלו מתחת לסככה) כדי שנצטרף אל אחד מהם. מצאנו את עצמנו ממתינות בתחנת בידוק מס' 5, שם המתינו מספר אנשים למת"ק, שנאמר להם שיפתח רק ב9.

עזבנו ב-08:57. אנחנו לא צריכות להתמודד בייסור הזה כל יום!