בקעת הירדן: ההתנחלויות מייבשות את מעיינות הבקעה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
דפנה בנאי ונורית פופר (צילמה)
06/06/2022
|
בוקר

עין (מעיין) אל-סאכוּת – עצוב. עצוב לראות איך שכיית חמד כמו המעיין הזה נכחדת בגלל תאוות הבצע של המתנחלים. 3 בריכות היו פה. אחת שימשה להשקיית עדרי הצאן והבקר של רועי הסביבה הפלסטינים; 2 אחרות עם מיםinfo-icon זכים וצלולים, שמורת טבע מוזנחת, אומנם, אבל מופלאה. הבריכה הראשונה יבשה כליל, אין בה טיפת מים; בשתי האחרות מפלס המים ירד למחצית. 6 ביוני. הקיץ טרם התחיל ודווקא ירדו גשמים בכמות נאה השנה!! ואין מים.

 ליד המעיין הוקמה משאבה סגולה המשמשת כנראה את התנחלויות הסביבה. התנחלויות שגוזלות מים בכמויות עצומות מברדלה ועין אל בידה הסמוכות. אלא שתאוות הבצע של המתנחלים לא יודעת גבולות וכאשר הם מייבשים  90% מתושבי הבקעה  הפלסטינים, הם מייבשים את כל, תושבי ישראל, כי גזילת שאיבת היתר של מי התהום בבקעת הירדן מייבשת אותנו ומכחידה את פינות החן שלנו. מתברר שהמשאבה היא חלק מצינור של מי שפכים מעיסאוויה שבירושלים, שמוזרמים לאורך כל הבקעה עבור חקלאות. להתנחלויות בלבד. אפילו מי שפכים, שמקורם פלסטיני, אינם ניתנים לפלסטינים.

רק לפני שנה הכירה מדינת ישראל במאחז הבלתי חוקי גבעת סלעית.  בעיני העולם הוא עדיין בלתי חוקי  כשאר ההתנחלויות בשטחים הכבושים. לא עברה שנה ואותה התנחלות החלה להתרחב ולשתול עצים סמוך לקהילות הרועים של אל פארסיה. קהילה זו נטועה במקום עשרות ואולי מאות שנים. דורות רבים של רועים נולדו וגדלו בה. כבר כשנטעו עצים הם נלחצו, למרות שהנטיעות עוד התחזו לתמימות. גדר התיל שהקיפה אותן העידה על כך שהנטיעות אינן כה תמימות.

והנה עכשיו הגיעו הבולדוזרים ועל ראש הגבעה שמתנשאת ממש מעל לראש המשפחות הפלסטיניות מתחיל להיבנות מבנה שישמש לישיבה תיכונית. עשרות נערים, בוגרי מצעדי הדגלים, יפלשו לבתיהם ויהפכו את חיי הפלסטינים לגיהנום.

במרחק 2 ק"מ משם בקו אווירי משדמות מחולה, עומד כבר למעלה מ-10 שנים מבנה בטון עצום בגודלו שבנייתו הופסקה שנועד אף הוא לישיבה תיכונית. האם לא פשוט לגמור לבנות את הבניין הזה במקום להקים בניין אחר? כאלף עדים זה מעיד כי המטרה היא אחת – גירוש ונישול והשתלטות על עוד ועוד ועוד שטח.        

כשעצרנו שם היתה לי הפתעה מרגשת. אבי המשפחה, שישב עם ילדיו בפתח האוהל קם, וכשראה אותי קרא בשימחה "דפנה ! כמה זמן לא התראינו!"  הוא פנה לילדיו ולאישתו וסיפר להם איך צפינו במחסום תיאסיר (לפני למעלה מ-10 שנים) ועזרנו לעוברים שם.

ליד הדרך העולה להתנחלות איתמר, בין התנחלויות מכורה וגיתית, ראינו ממזרח לדרך אלון עדר פרות גדול וסביבו 5 נערים עטורי פיאות.