כפל חארס, חארס - סיור שסופו פינוי בליווי צבאי

צופות: 
א. סגולי, נ. פופר, צ. שפירא, ר. שקד (רשמה)
06/06/2018
|
בוקר
קבר כלב בן יפונה
קבר כלב בן יפונה
צילום: 
Nurit Poper
שלט המודיע על צו לסגירת הכפר
שלט המודיע על צו לסגירת הכפר
צילום: 
Nurit Poper

יצאנו לסיור במטרה להשלים מידע על מקאמים (אתרים קדושים לפלסטינים) ובעיקר לגבי עליות לרגל המוניות של יהודים לקברי צדיקים, הנמצאים בתוככי כפרים פלסטיניים.

 

ילדים פלסטינים כלואים בבתי סוהר בישראל
הגענו לחארס לביקור אצל ידידנו ע',  לנחמו על מות אשתו ולהשלים מידע על מקאמים, על עליות לרגל המוניות של יהודים לכפרים פלסטיניים וכן לדבר על חמישה מילדי חארס, הכלואים כבר 6 שנים בהאשמה שהחלה בזריקת אבנים והתחלפה לאחר שנתיים בהריגה. בעוד אנו מדברים על הילדים, שהיו בעת מעצרם בני 14.5, 15 ו-16התקבלה שיחת טלפון על בחור בן 21, עז א-דין תמימי מנבי סאלח, שנורה בצווארו.

ע' הזכיר ילד בן 16 מדיר ניזאם, הנמצא בבית חולים במצב קשה כבר למעלה משלושה חודשים. זהו סיפורו

ב 2012 היתה תקופה של זריקות אבנים. באותו זמן אירעה תאונת דרכים בין משאית נהוגה בידי פלסטיני ישראלי, שעצרה בפתאומיות לבין רכב ישראלי שנסע מאחוריה, נהוג בידי תושבת יקיר, שנכנסה מתחת למשאית. נפגעו האם ושלושת בנותיה. מלבד בת אחת, השאר יצאו בשלום. הבת הפצועה הייתה תקופה בקומה, ולאחר מכן שוחררה לביתה על כיסא גלגלים. הנהג אמר להגנתו ששמע אבנים נזרקות על המשאית ולכן עצר. המתנחלים, בראשם גרשון מסיקה, איימו שאם זרועות הביטחון לא יעשו "מה שצריך" המתנחלים ייקחו את החוק לידיים. הופעל לחץ כבד על הדרג הפוליטי, ועוד בליל התאונה הוטל סגרinfo-icon על הכפרים חארס, כפל חארס, קירה ודיר איסטיה, בנוסף להפגנות של מתנחלים. נעצרו 12 נערים פלסטינים, מתוכם שוחררו שבעה. חמשת הנותרים הואשמו בניסיון להריגה. עם עורכי הדין דיברו על פשרה של 10 שנים. לאחר שנתיים נפטרה הילדה ואז הוחלפה האשמה להריגה, ובעסקת טיעון נקבעו 15 שנות מאסר, ו 30,000 ₪ קנס לכל אחד. למותר לציין, שהמשפחות לא יכלו לגייס סכום כזה והכסף גויס בחלקו הגדול בקמפיין בינלאומי. כיום הם במאסר כבר 6 שנים, והמשפחה רשאית לבקר פעמיים בחודש.

כ 400 ילדים מתחת לגיל  16, במיוחד מאזור ירושלים וחברון, כלואים בישראל. לעיתים נעצרים בני 6. ש' בן 12 מכפר עקב נכלא לפני שנתיים במוסד לעבריינים צעירים בתמרה.

ע' מספר על שני חברים, שאחד מהם קנה סכין אך השני שכנע אותו לא לדקור. זרקו את הסכין וחיכו לאוטובוס. המצלמה הוכיחה שעברו אנשים לידם ולא נדקרו. תכננו אולי, אך לא בצעו. הם נשפטו ל 3 שנים. נותרה להם עוד שנה.

לבקשתנו, ע' יפנה למרכז הפלסטיני האוסף מידע על ילדים הכלואים בבתי הכלא בישראל ויבדוק אם ניתן להעבירו לידנו. בקשנו שיודיע לנו מראש על ההילולות בכפל חארס. לדבריו מכינים אוהלים מראש לאלפים ומגיעים גם אורחים מחו"ל, כך שאין בעיה להודיע מראש.

משם המשכנו לכפל חארס כדי לבקר בקבר כלב בן יפונה ובקבר נון שבכפר. בקבר כלב בן יפונה מצאנו שלט, המכריז שהמקום בחסות משרד הדתות. בית הקברות הקטן של כיף אל חארס מגודר כדי שלא יושחתו הקברים. מבנה הקבר נקי לעומת המחרב שלצדו, שבו שיירי אוכל ופסולת. שלט גדול בעברית ובאנגלית מכריז שזהו קבר כלב בן יפונה. מישהו מחק את הכיתוב בערבית אך ניתן להבחין מבעד למחיקה בכתובת: נבי כפל.

לאחר מכן פנינו לקבר נון הנמצא ליד בניין המועצה. מישהו ניגש והתעניין במעשינו. הצגנו את עצמנו ואמרנו שבאנו לראות את הקברים. אותו אדם הזמין את ראש המועצה והציג אותו בפנינו וגם לו הסברנו מה מעשינו. הוא נעלם, לא לפני שביקשו מאתנו להמתין. לא עברו 5 דקות וצה"ל הופיע במלוא עוצמתו: 3 נגמ"שים ועליהם כ 8 חיילים עם קסדות ושכפצ"ים. אמרו כי באו לחלץ אותנו; שהשטח הוכרז כשטח צבאי סגור ואיך בכלל לא ראינו את השלטים בכניסה. נתבקשנו להתלוות אליהם כאשר נגמ"ש אחד נסע לפנינו והאחרים מאחורינו. לווינו אחר כבוד אל הכניסה לכפר בנסיעה

למה הזעיק ראש הכפר את החיילים? ולמה, אחרי ששמעו אותנו, עברו החיילים והשוטר לסדר היום בקלות כזאת? ולמה בעצם הוכרז כפל חארס כשטח צבאי סגור לתקופה ארוכה? הרבה שאלות נותרו ללא מענה. המסקנה - להבא מוטב לתאם פגישה מראש עם גורמים בכפר, לפני הכניסה לכפר פלסטיני.