קלנדיה - תורים ארוכים, כלובים צפופים ואנשים מותשים
התחלה גרועה לשבוע העבודה.
05:15 בהגיענו ראינו מטע אנשים יוצאים מן המחסום. זה כבר היה סימן לעבודה איטית של מפעיליו. ואומנם, כאשר נכנסנו ראינו שלושה תורים שהגיעו מתוך הסככה עד לכביש.
כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות אך איננו יודעות באיזו שעה התחילו לפעול, ותהליך הבידוק היה איטי להחריד. למרות שהחיילת שהפעילה את הקרוסלות פתחה אותן באופן סדיר, היה גבול למספר האנשים שיכלה לצרף לתורים הארוכים ממילא ליד כל תחנת בידוק.
הכלובים היו עמוסים, אנשים נדחפים קדימה עם כל סיבוב של הקרוסלה, מנסים להתקדם עד כמה שאפשר. בשלב מסויים התורים התפרקו לגמרי ועברה קרוב לשעה עד שהתהוו שוב תורים פחות או יותר מסודרים.
אפשר לראות איך אנשים אחזו ברשת בכניסה לכלוב.
בשעה 06:05 הגיע מחליף למפעילת הקרוסלות, וגם שומר אשר החל בהכנות לפתיחת השער ההומניטרי. אחריו הגיע בשעה 06:15 קצין מת"ק
עם מי שנראו כשני חניכים. ואז הגיע שומר נוסף ושוטר. האירוע נראה נחמד מבחינה חברתית אך לא היה יכול להשפיע, כמובן, במתרחש ליד תחנות הבידוק.
רבים החליטו לשבת בחוץ ולהמתין.
התרחש אירוע יוצא דופן: בשלב מסויים נראו השומרים כאילו מתווכחים עם אדם ליד השער, ואפילו עברו לצד "הפלסטיני" כדי לשכנעו להתרחק. זו הפעם הראשונה שראינו אנשי צוות ישראלים יוצאים מתוך "תחום הביטחון" שלהם.
בשעה 08:00 צוות המת"ק סגר את השער ועזב עם השומרים, והשאירו את השוטר. עדיין היו אנשים ממתינים ושאלנו את השוטר האם השער ננעל סופית. הוא סימן לנו להמתין, ולבסוף פתח אותו בשעה 08:32 לקחל רב שהתאסף בינתיים. ואז הוא אמר כי השער סגור, ועל כולם להצטרף לתורים הרגילים. ציינו כי היה שם הורה עם ילד. "ספרו לחברים שלכן," הוא השיב.
לבסוף, בשעה 08:50, התורים היו מספיק קצרים כדי שנוכל להצטרף אליהם, ולקח לנו כ-20 דקות לעבור. אך הצילום לעיל מראה כמה תשושים אחדים מאלה אשר עומדים בזה יום-יום.
במהלך הבוקר יצאנו החוצה וראינו כי עבודות הבנייה מתקדמות במהירות. נראה כי יש כביש סלול מעוגל. אך פני השטח בסביבה עדיין משובשים ומקשים על ההליכה לכיוון הסככה. שמנו לב בבואנו כי מוכר הבייגלה הזקן לא היה שם, ותהינו האם פשוט קשה לא מדי לעבור ולהגיע לסככה. חיפשנו אותו בחוץ, ללא הצלחה. שאלנו, והמוכר בקיוסק השיב כי הוא "חולה." גם השיפוצים בוודאי מקשים עליו מאוד לדחוף את העגלה הכבדה שלו.