דרום הר חברון - חיים בצל האפרטהייד

היום התחיל בבשורות טובות. מוחמד פגש את מוחמד אבו ארקוב, סוחר מיטא שהורשה להיכנס לישראל לאחר שישה חודשים בהם לא נכנס לישראל בגלל הקורונה. זה היה היום הראשון בו הורשו גם סוחרים להכנס לישראל וגם חוסנו לקורונה במחסום.

החניה בצד הפלסטיני של מחסום מיתר היתה מלאה מלאה, אבל כביש 60 היה שומם.

נכנסנו למיתרים, אזור התעשיה של המועצה המקומית דרום הר חברון, כדי לצפות במאחז חדש שהולך ונבנה ומי שמתגורר בו הוא בנו של נועם פדרמן. המאחז, שלושה קרוואנים בינתיים,  נמצא על גבעה בצד שמאל של התמונה ודרך שנכבשה כנראה על ידי הצבא מובילה אליו. בצד ימין נמצא הכפר זנותא. מעניין איך הם מקבלים מים וחשמל. בזנותא, אני יודעת, אין רשת מים וחשמל. נמשיך לעקוב.

חזרנו לבקר את אבו סאפי בואדי ראת׳ים. המשפחה חיה למעשה במערה שהורחבה, אבל הציורים של ראניה, הצעירה הכל כך מוכשרת, נותנים איזה מימד נוסף למציאות האבסורדית בה הם חיים. 11 נפשות חיות שם. כל הבנות הגדולות עובדות במרעה, בהאכלת בעלי החיים ובשדה, גם אלו שאמורות ללמוד, כי אחרת אין ממה לחיות. העדר של המתנחל ישראל קפלן חיסל כעשרה דונם מרעה שאבו סאפי זרע. 

בעית המים מאד מטרידה את אבו סאפי. בכל פעם שהגענו אליו תמיד דיבר על המים, ואכן אזור המחיה שלו עמוס בצינורות מכל הסוגים. יש צנרת שמובילה מהמיכלים השחורים אל הבית וצנרת שמובילה מהבית אל הצמחים שסביב הבית. שלושה מיכלים יש לאבו סאפי בכל מיכל שלושה קוב שמספיקים לשלושה ימים כי יש גם בעלי חיים שזקוקים למים כמו כל יצור חי. המים גם מאד יקרים כי יש להוביל אותם בדרך לא דרך. כשמובילים אליו את המים, שלושה קוב עולים לו 150 ש״ח וכשהוא נוסע בעצמו עם הטרקטור שלו הסולר עולה לו כ-100 ש״ח. זכות האדם למים מוכרת כזכות יסוד של האדם במשפט הבינלאומי. ״זכות למים היא חיונית לחיים בכבוד אנושי״ [ועדת האו״ם לזכויות כלכליות,חברתיות ותרבותיות…].

כך נראית סביבת המגורים של אבו סאפי ומשפחתו וכך נראה הכיבוש הנאור.