12:30 – מחסום אורנית מס’ 1473 עדין סגור. שלט חדש המתריע על סכנת חיים. הלו! מה מסוכן פה?

ראשון מגיע נהג טרקטור. חונה, יורד ומתיישב למנוחה בצל העץ.

מכביש המערכת מגיע טרקטור עמוס בשקי זעתר ריחני. אדמותיהם של שלושת החקלאים נמצאים משמאל לכביש המערכת והמחסום הקרוב אליהם 1774 נסגר, כאשר הוחלט לפתוח את 1473. למה הצוות שפותח את המחסום הזה וממשיך לכיוון חבלה אינו יכול לפתוח  בדרך גם את המחסום השני ?

השער אמור להיפתח בשעה 12:45 לרבע שעה.  כשלא נפתח אני מתקשרת למת”ק להודיע על איחור.

12:55 הג’יפ הצבאי מגיע. חייל מתמקם בעמדת תצפית. חבריו פותחים את שער הברזל.

נכנסים 8 איש. יוצאים 3.

תוך 5 דקות כולם עוברים. הצוות סוגר את המחסום וממשיך בדרכו. אם היה מעט היגיון בהוראות הצבא עכשיו היה נפתח שער 1447 כדי להקל על הבאים מכיוון עזבת סלמאן ועזבת ג’לעוד. אבל הצוות ממהר לחבלה. 5 דקות. זה כל מה שנדרש כדי להקל על הפלסטינים. אבל למי איכפת ..

פונה אלינו  ז’. יש לו 40 דונם אדמה אבל רק לו יש אישור להגיע לאדמות. לא לאשתו ולא לילדיו. איך אני לבדי יכול לעבר שטח כזה גדול, הוא שואל. פעם נתנו אישורים לכל המשפחה. היום רק לי. אני מתקשרת לוואליד. הוא מבקש למסור לז’ להגיע למחסום אייל ביום רביעי ולפנות לקצין. אני מוסרת את הדברים למרות שבליבי יודעת שאיש לא יעזור לו במחסום אייל.

אנחנו עוזבות וממשיכות למחסום חבלה – מס’ 1393

13:20 השער פתוח. נכנס טנדר עם שקים ענקיים שכנראה יש בהם מוצר חקלאי. זרעים ? דשן ? לא ברור לנו. מצד חבלה מחכים גברים ונשים ומספר רכבים.

יוצאים 8 רכבים, משאיות, טנדרים וטרקטורים. יוצאים גם 9 הולכי רגל.

נכנסים טרקטור, מכונית פרטית ו-2 רוכבי אפנים.

13:25 יוצא מיניבוס התלמידים מערב א-רמדין ואחרי כרבע שעה חוזר ללא התלמידים לחבלה.

מגיע ידידנו בעל העדר. הוא ושני ילדיו מובילים סוסים. הוא ממשיך בדרכו והילדים חוזרים ברגל הביתה לחבלה.

אנחנו מבקרות במשתלה וממשיכות לעזון לפרוק חבילות רבות בחנותו של ז’.