בקעת הירדן: הצבא והמשטרה מקבלים הוראות מהמתנחלים

צופות: 
צביה שפירא, נורית פופר דפנה בנאי ושני אורחים – שלמה שפירא ואריק, אורח של צביה מנורבגיה (שהיה המום ממה שראו עיניו)
06/03/2019
|
בוקר
Jordan Valley: The activists who were arrested
Buttercups in yellow and red

 

המשמרת התמקדה בסיור לאורחים , שנקטע בתחילתו בגלל המעצר באל חימה. תכננו להגיע גם לברדלה, להראות כיצד ישראל גוזלת את המים של האוכלוסיה המקומית, מה עוד שקיבלנו קריאה מעארף שבשעה 14.00 חותך המנהל האזרחי את הצינור הראשי בברדלה ומנתק את שדותיהם של התושבים מאספקת המים. המים נלקחים ממאגר המים של ברדלה שנמצא ממש ממש מתחתם. לא יכולנו להגיע לברדלה בגלל שהיינו עצורים באל חימה באותה שעה.

 

המעצר באל חימה

בשעה 13.00 בערך קיבלנו קריאה שמתנחלים מהמאחז הבלתי חוקי שירת העשבים מתנכלים לרועים מאל פארסיה. היינו קרובים לשם אז נסענו כדי להגן עליהם. פנינו בשביל המוביל אל המאחז, שני ג'יפים צבאיים עמדו שם. עקפנו אותם ואף אחד לא ניסה לעצור אותנו. ראינו לפנינו את המכונית של גיא פונה גם היא וגם היא עקפה את הג'יפים.

עברנו את המאחז והמשכנו במעלה הגבעה. אחרי כ-200 מ' ירדו לקראתנו שני ג'יפים צבאיים. 10 חיילים ירדו ועצרו את המכונית של גיא, עוד מכונית אזרחית שכורה שנסעה גם היא על השביל ואותנו. החיילים הוציאו טלפונים וצילמו אותנו. המפקד סגן אלוף החל לצעוק לעברנו "אתם עצורים. נכנסתם לשטח צבאי סגור." הוא הורה לחיילים לצלם אותנו ולקחת מאיתנו את תעודות הזהות ולצלם אותן.

במכונית השכורה היו אזרחים שנקלעו במקרה למקום. הנהג היה חרש-אילם. גם הם נעצרו. יש לציין שאין שום שלט המזהיר שהאזור הוא שטח צבאי סגורinfo-icon. כולנו לא ידענו שזהו שטח צבאי. אילו היו החיילים מראים לנו צו או מפה של שטח אש היינו  יוצאים קרוב לוודאי. עוכבנו במשך כשעתיים. הקצין היה מאושר, זרק לעברנו: עשיתם לי את היום.. איך אני מחכה לרגע הזה... אני שמח לעצור אתכם...  הוא גם נעמד צמוד אלי עד כדי נגיעה בחזי וכשביקשתי ממנו להתרחק ממני הוא צרח כמה פעמים: אני פה הריבון, אני עושה מה שאני רוצה . אם אני ארצה אני גם אגע בך !. זה היה מפחיד! אותו הדבר הוא עשה גם לצביה.

במשך כל הזמן הזה רעה מתנחל על הגבעה שממול עדר כבשים. גם באותו שטח אש. לקראת סיום האירוע ראינו אותו חוזר אל המאחז.

בסביבות השעה 15.00 הגיע השוטר המתנחל ניסים, המוכר לנו מאירועים קודמים (כמו אירוע החרמת החמור). הוא לקח מאיתנו את תעודות הזהות ולבסוף אמר שהוא משחרר אותנו , מלבד את גיא, אבל אם ניכנס שוב לשטח האש הזה נעצר. כששאלתי אותו למה הוא לא עוצרinfo-icon את המתנחל, השיב שאינו חייב לענות לי על שאלות ואם אני רוצה לשאול אותו משהו שאבוא למשרד שלו בהתנחלות משואה, במועצה האזורית, ונדבר.

השוטר עצר את גיא ותחילה לקח אותו למוצב הצבאי מול התנחלות שדמות מחולה ושם יחליטו מה לעשות איתו. לקחנו את כל הדברים שנשארו במכונית של גיא וליוינו אותו למוצב. חיכינו עד שיצא משם במכוניתו בליווי שני חיילים ושמענו ממנו שעליו לנסוע לאריאל. באריאל לא הניחו לנו לדבר איתו. היומנאי אמר לנו בתחילה שישחררו אותו. אחר כך הוא נלקח אזוק לבית מעצר הדרים שם ייעבור את הלילה ולמחרת יובא להארכת מעצר לבית משפט השלום בפתח תקווה.

למחרת באנו כ-20 פעילות ופעילים מכל הארץ לבית המשפט בפתח תקווה. גיא הובא אזוק בידיו וברגליו והתובע המשטרתי דרש שלושה חודשי הרחקה מיהודה ושומרון. גבי לסקי ייצגה מצוין את גיא ומנתה את כל מסכת ההתנכלויות והאפליה נגד פעילים וכמובן נגד רועי הצאן הפלסטינים. השופטת קיבלה את טיעוניה של לסקי ושיחררה מייד את גיא בערבות נמוכה (שיגיע לדיון אם יידרש לכך). את מכוניתו לא שיחררה, אך דרישתו המיידית של עו"ד איתי מק נענתה בהחזרת המכונית למחרת היום.

 

שער גוכיה עדיין שבור ופתוח למעבר לכל אחד, מאז האימון הצבאי לפני שבועיים. בכלל, למה השער הזה, בין הבקעה על יושביה הפלסטינים לבין מרכז חייהם במרכז הגדה – בתי ספר, מרפאות, חנויות משרדי שילטון – סגור ? איזה תירוץ ביטחוני הזוי יש לצבא הכיבוש להתעמרות הזו באוכלוסיה האזרחית ?

בין לבין נסענו לאל מכסר כדי להביא לאב את תעודת הפטירה של בנו . מצאנו את האב במצב נפשי קשה. הוזמנו לקפה על ידיו ועל ידי אחיו הנכה. ישבנו. ישבנו. לא מצאנו מילות תנחומים והשתיקה העיקה קשות. האב והדוד לא מצאו כוח אפילו להגיד למישהי שתכין קפה. פשוט ישבנו במבוכה נוראה. כי אין מילים. מהר מאוד "ברחנו" משם.

בדרכנו חזרה  ( 16.30) היו חיילים במחסום וחמש מכוניות חיכו למעבר. בדיקת התעודות היתה אמנם מהירה, אבל בין מכונית אחת לשנייה נחו החייילים כמה דקות וכך הלך התור והתארך עד שהגיע לכ-15 מכוניות. החיילים אמרו לי שהם יורדים ממגדל התצפית כל יום פעמיים – בבוקר ובערב (בשעות העומס, יש להניח), לא לפי התרעות אלא לפי החשק. ואז הם נזכרו שאסור להם לדבר איתי וסגרו את המחסום עד שאתרחק משם.