דרום הר חברון, בית הספר בזיתונא

צופות: 
מירה ומוחמד
06/02/2019
|
בוקר
The school in Zeituna

9:00 -- 12:00

התמקדנו בכביש 317: בית הספר בזיתונא ותוואני

בית הספר בזיתונא: בית הספר כבר תואר כאן השבוע. אחד ממספר בתי ספר הנקראים "אתגר", שאין להם אישור על ידי השלטון הישראלי, ולכן הם נהרסים שוב ושוב ואז נבנים במשך לילה אחד (מזכיר משהו?), אחרי הריסות חוזרות של הצבא. בהריסה האחרונה נלקח גם הציוד. הקירות קשיחים, אבל הגג של הביתנים עשוי מפח גלי שעליו צמיגי מכוניות.

מטרת הביקור שלנו -- שיחה עם המנהלת, פטמה, על גן הילדים, וגם האפשרות לגייס ייעוץ מקומי לגננות בגן הודא בחאשם-אל-דארג'. 

פטמה היא אשה משכילה, המגיעה לבית הספר מהכפר עידנא - במרחק שעה של נסיעה. פטמה מסבירה את האלמנט האידיאולוגי שעומד מאחורי החלטתה לעבוד בבית ספר כזה. יש לה הרבה מבקרים, מאזור חברון. היתה לנו הזדמנות להסביר את פעילותנו, וההרגשה היא שהחשדנות ההתחלתית התחלפה בהערכה.

פטמה הראתה לנו את כיתת הגן המתוכנן. חדר ריק - כל הציוד נלקח. היא מקווה להביא גננת כבר השבוע.

החלפנו טלפונים, וסיכמנו שננסה לעזור בהשגת ציוד, ואולי גם בפעילויות.

תוואני:  נסענו לתוואני בעקבות מידע על עקירת עצי זית, על ידי  תושבי (פרחחי) חוות מעון -- המאחז הלא מאושר הממוקם בחורשה שמעל תוואני, ומציק לתושבי תוואני דרך שיגרה. לא מצאנו את ג'ומעה שהעקירה בוצעה בשטח שלו, אבל הוא שלח תמונות. ניסיתי להגיע לחלקה  בכוחות עצמי, אבל לא מצאתי את המקום, ובשלב כלשהו התחלתי לפחד מתושבי חוות מעון. יותר מאוחר, פגשנו את ג'ומעה - נעזר במקל הליכה, בעקבות האלימות שספג מהמתנחלים לפני זמן קצר - ביישוב המערות רכיז,  וזה ההסבר לעניין הזיתים: לפני שבועיים הם שתלו חלקה חדשה עם כ-50 עצי זית בעמק הנמשך לאורך החורשה של חוות מעון. אתמול בבקר גילו שכ-25 שתילים נעקרו. העקבות הובילו לחוות מעון. הזמינו משטרה, שאמנם באה. מתכונן להגיש תלונה במשטרה, בעזרת עורך דין. יודע שזה בזבוז זמן, ובכל זאת. לפני מספר חודשים עקרו עצי זית גדולים, בני 30 שנים.

רכיז תוך כדי השהייה בתוואני ראינו פעילות רכבים על הגבעות שבין תוואני למאחז הלא מאושר "אביגיל". נסענו, ושם פגשנו את ג'ומעה מתוואני, נצר מסוסיא, ועוד חברים. ג'ומעה הסביר: היה כאן כפר מערות, אבל תושבי אביגיל והמינהל גרמו להם לעזוב. זה היה ב-2002. עכשיו החליטו לחזור. חזרו מספר משפחות, שהתיישבו מחדש במערות. ההסבר של ג'ומעה: "אתם (ישראל) לא מאפשרים לנו לחזור לכפרינו מעל האדמה, אז אנחנו נחזור ונחייה מתחתיה". כמה נוגע ללב.

אז הם עושים פסטיבל לכבוד העלייה המחודשת על הקרקע. יש אהל של חגיגה, דיגלי פלסטין, ושיירה של מכובדים, כולל "שר ההתנחלויות" של הרשות. יש מוסיקה. תרגום השיר שמושמע שוב ושוב: (תרגום של מוחמד): 

"אני נשאר על האדמה שלי,

על הדת שלי אני נשאר,

הדם שלי פלסטיני"