מחסום טורה: הכל מתנהל לאט לאט

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רחל ויצמן ורותי תובל
05/10/2021
|
אחה"צ

אנחנו מגיעות מכיוון חריש. אנחנו עוקבות בהשתאות אחרי התפתחותה של העיר הזאת, בעיקר מאז שלמדנו לדעת שהיא "החליטה" להיות טולרנטית ולקלוט כל מיני אוכלוסיות מודרות בארצנו. וגם העצים בשדרות גדלים יפה ומבטיחים צל, אולי כבר בקיץ הבא. השדרה הראשית, "דרך ארץ" שמה, שוקקת חיים וכבר קשה למצוא בה מקום חניה. אח"כ קראנו שתושבי העיר עוברים סיוט בכל בוקר בפקקים בדרכם לעבודה מחוץ לעיר. אבל זה כבר עניין אחר.

15:30 מחסום טורה-שקד

שקט ומטונף כרגיל. מאז השבוע שעבר היה לנו קשר עם "לינום בע"מ, אחזקת קו התפר בשירות משרד הבטחון". התקשרו אלינו כעבור יומיים וקיימנו שיחה משולשת עם קבלן משנה מכפר סאלם שיודע על הלכלוך במחסום אך אינו בטוח שהוא באחריותו. הוא דואג לדרך הטשטוש, כלומר "קו התפר" או גדר ההפרדה. המושג "מרחב התפרinfo-icon" לא מוכר לו. אנחנו לא בטוחות שהשאלה אם הוא גם מתחזק/מטשטש את הפירצות ב"קו" הצחיקה אותו. נדמה לנו שהוא גיחך. המשך יבוא.

במחסום עצמו מכונית אחת בלבד ממתינה בסבלנות למעבר לגדה, מול רמזור אדום וזרוע מורדת. בינתיים חיילת מגישה משקה למי שיושב בנקודת התצפית על בטונדה מוגבהת והכל מתנהל לאט-לאט. אנחנו מתאפקות עוד דקה ואז מתקרבות אליהם ושואלות בגערה (בלשון המעטה) "עד מתי?!!!", ועוד כהנה וכהנה דברי כיבושין. המכונית עוברת סוף-סוף. מכוניות ספורות מגיעות מכיוון הגדה ועוברות עכשיו במהירות.

15:55 חוצות את מחסום ברטעה. בשרוול הארוך כבר עוברים פועלים רבים בדרכם לגדה. כל החניונים בצד הפלסטיני מלאים.

16:05 מחסום יעבד-דותן

המעבר כאן מתנהל ללא עיכוב. הנהגים מאטים מעט בגלל המעבר הצר בתוך המחסום, מנפנפים לשלום, מחייכים, "מה נשמע", "צריכות עזרה?" גם מתנחל ממבוא-דותן שואל זאת באדיבות.

16:30 מחסום ברטעה-ריחן, צד "מרחב התפר"

המון פועלים חוזרים הביתה. רובם נראים מבסוטים. חלקם נושאים מתנות לילדים. שפר עליהם גורלם, הם עשו את היומית שלהם. אך לא כולם. מישהו שקיבל אישור מעבר לחמישה ימים לצורך חיפוש עבודה בישראל - מצא קבלן מורשה שמוכן להעסיקו, אך מה לעשות, אין לו אישור לעבודה בישראל. האם הקבלן יחכה לו עד שיקבל? בינתיים קיבל מאיתנו את "הפתק של סילביה". מאחלות לו הצלחה. פגשנו תופרת מברטעה שלא ראינו מזמן. שתינו, קשישות שכמותנו, אמרנו בהתרגשות "מן זמאן מן זמאן" עם תנועות ידיים רחבות להמחשת התחושה ו...התחבקנו! ולעזאזל עם הקורונה.