דרום הר חברון, חברון, מעבר דורא-אל פאוואר

על כביש 60 עדיין מחסומי בוקרב-9.00 מאוישים בדורא-אלפאוואר.

חברון

המחסום החדש לשכ' קפישה בפעולה אבל מאשרים את כניסתנו לאחר בירור טלפוני. לא ברורה הסיבה לקיומו בכלל.

הלכנו לבקר את באסם הגר על ציר ציון מול בית המריבה וחנותו מעבר לכביש. הוא מספר שבחג נדרסה ילדה בת 7 ע"י מתנחלת ליד בית המריבה. מראה צילומים ופעולת חילוץ ע"י המשטרה ועופר אוחנה. לדבריו ראה את המתנחלת נוהגת אחרי יומיים. כלומר לא נשלל רישיונה כנדרש. הילדה נלקחה לביה"ח הדסה. מצבה בינוני. עברה ניתוח בשעת שהותנו אצלו, כך סיפרה דודתה שבאה גם היא עם עיתונאית מקומית.  לדבריו עוד ילדה נדרסה ליד חנותו בחודש האחרון ע"י מתנחלת. הפעם נלקחה לביה"ח מוקאסד. אביה הגיע וסיפר שהיא כבר בבית מגובסת ביד וברגל אבל בסדר. שוב המתנחלת ממשיכה לנהוג. הם כמובן חושבים שזה נעשה בכוונה. יש בידיהם צילומים למקרה שיידרש.

על יד מערת המכפלה חייל משמר הגבול מודיע למוחמד שמכיוון שהוא מוסלמי לא יוכל להחנות את רכבו שם. אנחנו מראות שתעודתו כתעודותינו והוא אזרח ישראלי כמונו. עימות שמזמן לא היה לנו שם.

לאריאלה זהו אירוע אפרטהייד ראשון והיא מזועזעת מנסה לשכנע את החייל שהאיסור בלתי הגיוני. אנחנו מחליטות ללכת משם עם מוחמד לחנייה המותרת לנו אבל אז ניגש מורה דרך ישראלי המלווה עיתונאי יפני שהגיע לשהות ממושכת בירושלים ומבקש מאתנו להישאר לספר ולהסביר מה קורה פה. מוחמד מתעקש שנישאר והוא יחכה לנו בחניה עד שנסיים. מסתבר שזה היה חשוב כי חמש דקות קודם פגשו את אורית סטרוק שדברה בשכנוע עמוק על צדקת ישיבתם שם בלי להזכיר בכלל את זכויות הפלסטינים וקיומם שם.

טוב, אז הצגנו את ארגוננו ואת דעותינו. המדריך הישראלי סיפר שאשתו בצבא קבע וממנה הוא שומע שהצבא הרבה יותר יוני מהממשלה.

מלבד זאת הכול היה שגרתי. בשוהדא ובתל רומידא רפאים, חיילים, מחסומים ודגלים.

נסענו לחורסא לראות אם צה"ל קיים הבטחתו ופינה את הגג של המשפחה. אז לא. הם עדיין שם ונוכחותם ממשיכה לשבש את החיים .

האנשים מראים לנו את הניירת שחתומים עליה אל"מ איציק כהן, מפקד אזור יהודה, ואלוף רוני נומה, מפקד פיקוד מרכז, בדבר תפיסת המקרקעין ליום אחד 25.7-26.7 ואת התצ"א שקיבלו על מיקומו של הבית בצומת חורסא-דורא לדבריהם היו אצלם המפקדים והבטיחו לסיים ולעזוב ולהתחשב כבר לפני שבועיים אך מאז נעלמו. החיילים והקצין ששוהים שם זוטרים מדי כדי לקבוע משהו. אבל מצרים צעדיהם. כמעט מדי ערב יורדים לכביש, חוסמים אותו, ובודקים מכוניות לשעתיים בערך.

ת' אומר לי: אנחנו חיינו פה בשקט. לא מבינים מה הם רוצים. עכשיו יתחילו להיווצר סיבות לאי שקט. אם יעכבו ילדים ואנשים יתחילו אירועים שונים ויאשימו אותנו. כל זה כי הדרך לנגוהות היא לא רחוקה וגם איזו כניסה לכרמי לכיש שרק למתנחלים יש אפשרות לפתוח את השער. פשוט לא מבינים מה קורה ומה יקרה .

תוך כדי שיחה יורדים חייל וחיילת מהגג חוצים את הכביש לפילבוקס, עונים בחטף משהו על כך שלא יודעים מתי יעזבו. החייל מאותת לחיילת לא לדבר אתנו.

העברתי את כל החומר בנוסף לפרטי בעל הבית לחנה בר"ג שתכתוב מכתב תלונה לאלוף הפיקוד.