ביקור בישובים הפלסטינים סלפית, ראפאת וא-לובן

בכניסה לסלפית (מכיוון אריאל) פגשנו תושב סלפית ממנו שמענו על המצב בעירו :

העירייה רחבת ידיים, מודרנית ורצפתה עשויה שיש.

בסלפית 15,000 תושבים. עם כפרי הפריפריה המשויכים לנפת סלפית (18 במספר)  ישנם 75,000 תושבים.

סביבם מתגוררים 60,000 מתנחלים ב-24 התנחלויות. סלפית נמצאת 3 ק"מ  דרומה להתנחלות אריאל, בגובה של 510 מטר.

לתושבי סלפית 27,000 דונם, מתוכם על 4,000 דונם שוכנת ההתנחלות אריאל.

בין סלפית לאריאל שטח רחב אליו יכולים חקלאי סלפית להיכנס רק בתאום עם המת"ק הישראלי, פעמים בשנה למסיק ולחריש, דרך 3 מחסומים עונתיים ומספרם : 4008, 4012, 4017.

אל מחסומים אלה אנחנו לא יכולות להגיע, כיון שסלפית נמצאת בשטח A, ממנה לא נוכל לעבור, ומהעבר השני כביש המערכת, למרות שהשערים נמצאים בשטח C.

למסיק האחרון שהיה דל ביבול הם קבלו  אישורים ל-20 יום בלבד ולחריש הם עדין לא ביקשו אישורים בגלל הגשם. הם צופים להגיש בקשה בסוף החודש.

אישורים - כל כפר מבקש בעצמו על פי הצרכים שלו ובזמן המתאים לו. (יש הבדלי מזג אויר בין הכפרים)

לסלפית קראו פעם מוסקבה הקטנה.

חינוך : בסלפית 8 בתי ספר, 2 מהם תיכונים. בתי הספר היסודיים מעורבים.

בסלפית 2 אוניברסיטאות. לרבים השכלה גבוהה, נשים וגברים. הבעיה היא שלאקדמאים אין תעסוקה. האבטלה קשה.

מים :  מקבלים מישראל 2000 קוב ליום. בקיץ לעתים קרובות מורידים להם את הכמות  ב-10%.

באזור יש מעיינות ובמים שלהם משתמשים  רק לשתיה. בסלפית יש מעבדה בה נבדקת איכות המים כל יום. (בשל בעיית הביוב)

חשמל : אין בעיות.

ביוב :  חברה גרמנית לטיהור  מי ביוב החלה לבנות את המתקן אבל הוא יתחיל לפעול רק בעוד שנה וחצי. לדבריו העיכוב הוא בגלל הצבא הישראלי. הביוב של אריאל זורם לעבר המעיינות של סלפית ולכן עליהם לערוך בדיקות כל יום. הזיהום שנוצר מהביוב של שני היישובים הפך למטרד סביבתי ולמפגע בריאותי.

ישראל דרשה מהפלסטינים לבנות מתקן טיהור אחד לסלפית ולאריאל. אבל אנשי סלפית אינם מוכנים לנהל משא ומתן עם מי שגזל מהם את אדמותיהם. הגיוני לא?

תעסוקה : 30% עובדים באזור התעשייה אריאל. חלק קטן בישראל. חלק עובדים ברשות ורק 10% עובדים בחקלאות.

וקצת פוליטיקה : לפי הסכמי אוסלו הרשות אפשרה לצבא להיכנס לשטחי A לרדוף אחרי טרוריסטים לתקופה של 5 שנים, עד להקמת המדינה הפלסטינית.

הפלסטינים עמדו בכל ההתחייבויות שלהם אך הישראלים לא קיימו שום תנאי, והצבא ממשיך להיכנס לסלפית ולעצור פלסטינים. חייב להיות סוף לכיבוש האכזרי הזה. כל האימפריות נפלו. גם לכיבוש הישראלי יהיה סוף, הוא מבטיח.

אנשי ניטורי קרתא מבקרים אותם לעתים. הם באים להזכיר להם שהם תומכים בהם וישמחו לחיות תחת שלטונם.

ראפאת

נפגשנו עם ראש המועצה.

ראפאת נמצאת על כביש 446 דרומית לצומת מסחה ולזאוויה.

זהו כפר קטן ובו כ-3000 תושבים. יש להם 8125 דונם אך כ-3000 דונם נמצאים מאחורי הגדר.  קיים מחסום מס' 5058 לכיוון מערב אך הוא מעולם לא נפתח.

עד שנת 2006 תושבי ראפאת גידלו חיטה וגידולים נוספים. אחרי בניית הגדר נאלצו להפסיק את העבודה החקלאית. אדמותיהם משתרעות עד ראש העין החדשה ממערב.

יש להם אפשרות לעבור דרך זאוויה – 3 שעות הליכה לכל כיוון כיון שנאסר עליהם להשתמש ברכב. בשטח שלהם שנמצא עד הגדר הם מגדלים רק זיתים.

עורך דין מטירה מטפל בנושא גזל האדמות. כל שנה הוא מגיש ערעור אך תוצאות אין.

בסך הכול די שקט בראפאת. הצבא והמתנחלים אינם מגיעים.

הבעיה הכואבת היא גזל האדמות. (אפנה למוקד להגנת הפרט והאגודה לזכויות האזרח  ואברר אם ניתן לסייע)

מים וחשמל – אין בעיות

א-לובאן

בדרך יפהפייה המשכנו בכביש 446 דרומה.

א-לובאן נמצאת מרחק 2.3 ק"מ דרומית מערבית לבית אריה

הבלדיה  של א-לובן היתה סגורה. את ראשת המועצה פגשנו ליד ביתה. היא מזכירה בבית הספר ופותחת את משרדי המועצה רק כשיש צורך. נוח לה להיפגש אתנו באחד מימי שישי-שבת בנוכחות חברי מועצה נוספים.

חזרנו דרך מחסום רנתיס לישראל.