קלנדיה
במחנה הפליטים שוחח אתי מכר ותיק על זה שהיום זה יום השנה לרצח רבין.
אבל לא על זה שהיום יום השנה האיש דיבר, יום השנה לרצח רבין הזכיר לו את הערב ההוא שרבין נרצח ואיך הוא בכה ולא יכול היה להפסיק לבכות באותו הלילה וגם אחריו כי אז הבין שזה לא רק רבין שנרצח, שנרצחה לו התקווה.
כשהחולים ומלוויהם יצאו מהמחסום ועלו על רכב ההסעות הייעודי לעזה, נדמה היה שהוקלו ההגבלות על מעבר חולים.
אולי כי הנהג סיפר שבבוקר אסף חולים במחסום ארז והביא אותם למוקאסד, למוטלה וגם להדסה.
מי שהעמיד אותי על טעותי היה קצין המנהל החמוש שהוביל את הקבוצה, אין שום שינוי או הקלה אמר ומשאלת הלב שלי מיד התפוגגה.
יאמאן שנולד לפני שבועיים בבי"ח ברמאללה לאמו החולה היה הצעיר בקבוצה. יאמאן בריא, כבר שוקל 3 קילו סיפרה אמו שגם היא מצבה משופר.
בדרך חזרה, כמו בעולם מקביל, בצדו המערבי של המחסום שלט אחד משך את תשומת הלב.
"תא בידוק".
לעדות הפלסטינים ונוכח הפרסומים מטריד עד מצמרר.
מה שמטריד ומצמרר זו הדלת שמאחורי השלט וביחוד התא שמאחוריה.
- מי הם אלו שבודקים שם? מי הן/ם שנבדקות/ים שם? ובאילו אמצעים נערכות הבדיקות?
את מרבית הזמן העברתי בצמוד לחומה. שם, בסמוך לקרקע, משני צדי הגרפיטי המוכר והישן של בנקסי, כמה ציורי ילדים שמתקשרים עם זה שלו.
ילדים שמתיקותם דומה למתיקות הילדה אוחזת הבלונים אבל בכולם, בילדים כבילדות ניכרת צעקת כאב אילמת.
