בקעת הירדן: אם רציתם לדעת מהיכן צומחת תרבות השקר הישראלי

צופות: 
דפנה בנאי (מדווחת) ונורית פופר (מצלמת)
04/10/2019
|
בוקר
חיילים מעלילים לשוא על אזרחיות ותומכים בהקמת מאחז בניגוד לחוק
קבוצה של אנשי צבא

"זקנות בלות", "פוסטמות" "אתם לא יהודיות!"  נהג מערבל הבטון ירד מהרכב, רכן על חלון מכוניתי והחל לצרוח, מתיז עלי רוק ועיניו יוצאות מחוריהן. שתי שמאלניות הפריעו לו לעלות  להר שם סוללים כביש בלתי חוקי שמוביל למאחז לא חוקי חדש. ויכוח על מי יפנה למי את הדרך הפך למאיים יותר ויותר. מיהרנו לנעול את הדלתות והחלונות ולפנות  לו את הדרך. הוא היה באטרף ואנחנו ממש חששנו לחיינו!

היום התחיל דווקא בצורה נפלאה. שרון גמזו אירגנה 6-7 מטפלים אלטרנטיביים,  להקל על מיחושי הגוף של פלסטינים. בורהאן נידב את האוהל שלו והאווירה שם היתה חמה ומחבקת. מקום בו אנשים טובים באים לעשות טוב. מרגש להפליא! ואז בסביבות 11.00 קיבלנו טלפון שהזניק אותנו לנסוע לתעד כיצד המתנחלים סוללים כביש בלתי חוקי למאחז בלתי חוקי, אפילו עפ"י  חוקי הכיבוש, ואף אחד לא עוצרinfo-icon זאת. 

כחצי שעה מאוחר יותר ישבנו במכונית, שתי נשים אשר שנת ה-70 לחייהן כבר חלפה על פניהן, על שביל צר בבקעת הירדן, מוקפות ב-5-8 מתנחלים הזויים שהתרוצצו סביבנו באמוק, ו-4 חיילים חמושים ובראשם סרן רובין. מלפנינו חסם לנו את הדרך מערבל הבטון דלעיל.

אחד המתנחלים הביא בקבוק מיםinfo-icon גדול ושפך את תוכנו על ראשינו, בתוך המכונית. החיילים ומפקדם לא הגיבו.

הקצין הכריז על שטח צבאי סגורinfo-icon ודרש שנעזוב את המקום. התפתח ויכוח על חוקיות הצו ועל הסלקטיביות שלו, כאשר המתנחלים ונהג המערבל לא נדרשים לעזוב, ועל כך שהוא וחייליו  מסייעים למתנחלים בביצוע פעולה בלתי חוקית של סלילת כביש לא חוקי להתנחלות שיש עליה צו הפסקת בנייה.

הוויכוח הביא לקצין את הסעיף. הוא שלף ממוחו ההזוי את התרגיל האולטימטיבי וקרא לעברי "ניסית לדרוס אותי", בעת שתימרנתי בשביל הצר כדי לנסות להסתלק משם. לא אכנס לפרטים, הרי ברור לכולכם כמה ההאשמה הזויה. אבל מיד הגיעו גייסות נוספים, בנשק שלוף ובראשם קצין בדרגה גבוהה יותר. עכשיו היינו מוקפות, 5-8 מתנחלים, נהג מערבל בטון אלים אחד, וכעשרה חיילים/קצינים ב-4 ג'יפים. נלקחנו למשטרת אריאל, עוכבנו כ-5 שעות, הקצין הגיש תלונה (שהשתכללה במהלך שעת הנסיעה שלו למשטרה והפכה ל"פגיעה בברך של קצין צה"ל בעת מילוי תפקידו" ונתמכה על ידי החייל שהגיע יחד איתו – מילה במילה (ניכר בהם ששיננו היטב את הטקסטים.). נדהמנו באיזו קלות המציאו החיילים עלילה שיקרית וכמה הם חיים איתה בשלום. זה כבר אוטומטי, איך עוקפים במרמה ובשקר ומעוותים את המציאות מול כל מכשול וסיטואציה בלתי נעימה.

נחקרנו על ידי חוקר ענייני, שגם הוא לא ממש התרשם מהסיפור של החיילים. הגשנו תלונה נגדית על שקר, על תלונת שווא ועל אי הגנה מפני אלימות, נגד הקצין ועל אלימות ואיומים נגד המתנחלים ונהג המערבל. שוחררנו בערבות ונקבעה לנו הרחקה. יש להניח שנמשיך את חיינו כקודם, למרות החוויה הקשה שעברנו שם. זה באשר אלינו. גורלם של הרועים הפלסטינים אחר לגמרי.  

ב -3 בספטמבר רעו פלסטינים את צאנם בשטח ליד קהילתם באזור אל עוג'ה. למקום הגיעו 5 מתנחלים ולאחר מכן הגיעו עוד מתנחלים, שאיימו על הרועים ותקפו אותם. הרועים המבוהלים צילצלו לפעילי שלום ישראלים, שמיהרו לטלפן לצבא ולמשטרה. כאשר הגיע הצבא הוא עצר את.... לא, לא את התוקפים היהודים, אלא את הרועים הפלסטינים כמובן. הטענה – גניבת כבשים התחלפנה אחר כך ליידוי אבנים. 13 יום היו הפלסטינים המותקפים במעצר, אחרי שקראו למשטרה להגנתם. ישבו בתנאים קשים, עד ששוחררו בערבות גבוהה.

מאז המעצר הזה לא מרפה ממני המחשבה על תרבות השקר שכה השתרשה בחברה שלנו. כבר ימים שאינני נרגעת מההקבלה בין שני האירועים ורבים אחרים. כבר לפני 15 שנה, במחסומים, הייתי עדה לעשרות מקרים בהם חיילים העידו, בלי להניד עפעף, שפלסטיני שגיחך מולם, או אמר להם משהו שלא נראה להם, או לא הציג את התעודה מספיק מהר, או לא היה כנוע דיו, שהוא "עקף את המחסום", או ניסה  לתקוף אותם, או תקף בפועל, או פגע בהם, יידה אבנים, שיקר.. ומה לא..... בעיני ראיתי!! ובכל פעם נדהמתי, באיזו קלות מחליק להם השקר מהפה. שקר שעליו משלם הפלסטיני מחיר נורא.

אותו כוח בלתי מוגבל, לעשות כל מה שבא להם לאנשים, לילדים ולזקנים הורס את נשמתם של בני ה-18 ומעודד אותם לשקר. כי מי יערער על טענתו של חייל עברי שפלסטיני, שידוע שכולם שקרנים בני שקרנים, הרים עליו יד להכותו? וגם אם יישבע אותו מסכן באמו ובאחותו, וגם אם יעידו כל עדי הראיה שלהד"ם , הרי גם הם פלסטינים שקרנים בני שקרנים.

זה צריך לזעזע את אמות הסיפים, לטלטל את יומנו ולהדיר שינה מעינינו, משום שאלה ילדינו ולכך אנחנו מחנכים אותם. אותה תרבות של שקר מחלחלת לתוך המדינה ומכה שורשים ומשריצה שרצים, ואנו מוצאים אותה בכל מקום, גם  בדרגים הגבוהים. אין מה להתפלא כאשר מחצית ראשי הערים וראשי הממשלות – כולם נגועים באותה מחלה. כי משם בדיוק זה בא - מאותו שילטון ללא מצרים בנתינים חסרי זכויות וחסרי הגנה.