דרום הר חברון, חברון, צומת זיף

נסענו לגן של אמל בזיף. גם שם אמל הקימה ביוזמתה גן בביתה ולא מקבלת עזרה מאף אחד.

 כל משפחה משלמת לה 40 ש"ח לחודש. על הרצפה יושבים הילדים ומשחקים בבליל של קוביות לגו ועוד כל מיני. הגן ריק כמעט לגמרי גם מריהוט וגם מציוד ראוי. הבאנו לה את כל תרומות חברותינו ושמחה מאד לקבל הכול. תודה לצביה ושושי.

בחברון

חזרו ללימודים.

וקשה בלשון המעטה, לראות את הילדים במדי ביה"ס מצוחצחים עוברים יום יום דרך המחסומים והבטונדות כשהאשפה והעזובה מסביב. ילדוּת בחברון ובאחריותנו.

כל רחוב השוהדא "מקושט" בדגלי ישראל.

מוחמד, בנו של עבד, מלווה עד לנקודה שמותר לו קבוצה של תיירים משבדיה. אנחנו מסבירות להם מי אנחנו. הם שמחים לפגוש גם ישראלים אחרים .

מול הכניסה לשכונת אברהם אבינו מאבטחים שני חיילים חובשי כיפה. לשאלתם מי אנחנו, אנחנו מסבירות. "אתן שמאלניות כאילו"? שואל אחד ופניו מתעוותות בסלידה. "למה כאילו? אנחנו שמאלניות באמת". "ומה אתן עושות פה?" מסבירות. הוא ממלמל משהו שברור לנו מה דעתו.  בבית רחל ולאה הצמודים למתחם מערת המכפלה בצד הפלסטיני ניכרים חיים מלאים  של המתנחלים.

האוויר בחברון רווי שנאה. קשה לנשום שם.