קלנדיה, חיזמא - בירוקרטיה, שרירותיות

צופות: 
תמר פליישמן
04/08/2019
|
אחה"צ
הבית מוקף בדגלים שחורים
הבית נגדו עומד צו הריסה

למעלה משבוע הבית מוקף בדגלים שחורים.

למעלה משבוע השכנים מתעוררים כל בוקר בחרדה פן היום הוא היום ופן הם הבאים בתור.

למעלה משבוע צו הריסה עומד תלוי נגד הבית הזה.

שעה של לא עומס
מחכים בשקט בשני תורים

לחצות את המחסום בשעה של לא עומס, כשהדקות נמשכות והתורים מתארכים ואין מה לעשות מלבד לספור את הדקות ואת בני האדם שמחכים שקטים, הם תמיד שקטים, בשני התורים.

תוך דקות שלושים הפכו לארבעים ואז לחמישים. לא ניתן היה עוד לספור כי התורים נמתחו לעבר האולם התאום לזה בו עמדנו בעוד החיילים מהעבר האחר מביטים לעברנו ולא רואים אותנו שמולם.

הלאה משם מערכת הבידוק מופעלת בשני מוקדים נפרדים:

  1. שיקוף גוף האדם והחפצים שאתו.
  2. בדיקת תעודות ואישורים.

ההתנהלות היא כמו מכונה משומנת, אבל אז משום מקום חל מעצור כשאיש אחד, איש לא צעיר, הגיש לחיילת הבודקת ת.ז. + אישור מעבר שמע את מילת הקוד המצמררת שהיא כמו גזירה: מנוע. - אבל... אמר האיש, - מנוע, חזרה ואמרה החיילת בהרמת קול.

האיש לא חירש, הוא שמע וגם הבין וזה מה שתקע אותו במקום ותקע את אלו שעמדו אחריו.

ביקשתי מהמאבטח הסבר למניעה הפתאומית ושמעתי שזה לא החיילת שמחליטה, זה המחשב.

מה שיש לי לומר על זה הבריטים אמרו מדויק יותר:

https://www.youtube.com/watch?v=AJQ3TM-p2QI

 

בחיזמא נודע לי:

  • שאבא של רמי קיבל חזרה את הרכב שלו וקיבל גם קנס של 5,000 ₪ אבל לא קיבל חזרה את הצמיגים שהיו על המכונית, למה? – הם (הצמיגים) משומשים, והם (המחרימים) חשבו שהם (רמי ואבא שלו) מתכוונים לשרוף ולזרוק אותם על חיילים.

ברכב שלי יש ארבעה צמיגים משומשים ובינתיים אף אחד לא חשב להחרים לי אותם.

  • שביום שני שעבר הצבא חסם את הכניסות לכפר בין השעות שש בבוקר ל- 10 בלילה.
  • שרכבים צבאיים מפטרלים בלילות ברחובות והחיילים תוך כדי יורים רימוני גז. למה? - "כי אתם זורקים אבנים", אומרים החיילים.
  • שכמעט בכל לילה פושט הצבא על גג בית שממוקם בפאתי הכפר, המשפחה מנסה להמשיך את חייה בבית פנימה, אבל הרעש והצחוקים שלמעלה מעכירים את לילותיהם ומפחידים מבוגרים כילדים.

אלמנת קש קוראים לזה בצהלית.